|
יחסי אלבניה–ישראל
 בין מדינת ישראל והרפובליקה של אלבניה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1991. לישראל יש שגרירות רשמית בטירנה, אשר נפתחה בשנת 2012[1], בעוד שלאלבניה יש שגרירות רשמית בתל אביב. היחסים הם היחסים היציבים ביותר של מדינה מוסלמית עם ישראל[2], ואלבניה היא המדינה המוסלמית הראשונה שהכריזה על פתיחת נציגות דיפלומטית בירושלים[3]. היסטוריה  היחסים בין שתי המדינות החלו עוד בשנת 1949, זמן קצר לאחר הקמתה של מדינת ישראל, בשעה שאלבניה הכירה דה-יורה בישראל כמדינה עצמאית, ב-18 באפריל 1949[4]. להכרה המיידית בישראל תרמו היחסים החמים בין בני העם האלבני לקהילה היהודית באלבניה לאורך ההיסטוריה. ב-1937 כללה קהילה זו כ-300 חברים. יחסים אלו באו לידי ביטוי במהלך מלחמת העולם השנייה, בשעה שאלבניה נכבשה על ידי מדינות הציר. לכל אורך מלחמת העולם ובתקופת השואה באלבניה, העם האלבני לא הסתפק רק בהגנה על יהודי מדינתו, אלא אף סיפק סיוע ומסתור ליהודי המדינות השכנות. חרף דרישה חוזרת מטעם שלטונות גרמניה הנאצית, הממשל האלבני סירב בתוקף למסור לידיו מידע אודות הקהילה היהודית באלבניה, מידע אשר היה עלול להביא לסופה של הקהילה. לחלופין, האלבנים, בסיוע גורמים רשמיים בממשל, סיפקו ליהודי מדינתם, וכן לפליטים יהודים מהמדינות השכנות, מסמכים מזויפים אשר העידו על מוצא לא יהודי[5]. למעשה, לכל אורך המלחמה, קיים תיעוד רק על משפחה יהודית אחת אשר גורשה ונרצחה על ידי כוחות הכיבוש הנאצי, כאשר על פי מסמכים רשמיים, כ-1,200 יהודים, ממוצא אלבני ולא אלבני, הוסתרו במהלך המלחמה על ידי משפחות אלבניות. הסיוע האלבני לבני הקהילה היהודית הביא לכך שבסופה של מלחמה העולם השנייה, אלבניה הייתה המדינה האירופאית היחידה שנכבשה על ידי מדינות הציר, בה מספרם של היהודים עלה ביחס לתקופה שטרם המלחמה[6][7]. עם זאת, גורל יהודי אלבניה בתקופת השואה הייתה מורכבת, דינמית ומשתנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, חיו במדינה המוסלמית כמה מאות בודדות של יהודים, רובם ממדינות סמוכות שהגיעו בשל סיבות כלכליות ובעקבות רדיפות הנאצים. לאלבניה נקשרו מיתוסים של הצלת יהודים על ידי האוכלוסייה המקומית. אמנם אלבניה הייתה חלק מתוכנית 'הפתרון הסופי' של הגרמנים, כפי שעולה מהחלטת "ועידת ואנזה" שהתקיימה בינואר 1942, אבל לא היה 'פתרון סופי' באלבניה. מטרת שלטונם של הגרמנים באזור הייתה אחרת ובעיקר אסטרטגית - הניסיון למנוע את חופש הפעולה הבריטי באזור. לכך נוסיף את התנאים הגאוגרפיים והתשתיות המיושנות, מיעוט מספרי של היהודים וקושי לאתר חלק מהם בשטח הטופוגרפי ההררי של אלבניה ובכפרים המרוחקים.לצד זה ניתן למנות אינטרסים אישיים של נושאי תפקידים - הן האלבניים והן הגרמניים, 'מלחמת אחים' בין קבוצות ההתנגדות השונות באלבניה שניהלו לחימה נגד חברי משפחה שהיו פעמים בצד הנגדי והתמקדות האלבנים בשנאתם כלפי שכניהם הסרבים והיוונים. כן ניתן לציין את העיתוי של המלחמה והצורך של הגרמנים להיות נוכחים במקומות אחרים ולהיעזר,בלית ברירה, בכוחות מקומיים שהיו חסרי מוטיבציה ומיומנות צבאית שניצלו את המצב לתועלתם האישית והכלכלית. בנוסף, הגרמנים סיבכו את הכלכלה באלבניה שהייתה לפני כן בשפל ומצב זה השפיעה על חייו של האלבני הממוצע שהיה טרוד בקיומו היומיומי ונראה שה'בעיה היהודית' לא עניינה אותו[8] לאחר נפילת הקומוניזם, בין דצמבר 1990 לאפריל 1991 התירה אלבניה לכל היהודים שביקשו לעלות לישראל, כ-300 במספר, לעזוב את המדינה. הם נקלטו במרכזי קליטה בבאר שבע, כרמיאל, קריית ים ואשדוד[9]. היחסים הדיפלומטיים עם אלבניה חודשו כמה חודשים אחרי מבצע העלייה[10]. ב-1994 שר החוץ שמעון פרס היה הנציג הישראלי הראשון שערך ביקור במדינה[11]. בינואר 1996 ביקרו בישראל נשיא אלבניה, פרופ' סאלי ברישה, ורעייתו. בשנת 1999, ובעקבות מלחמת קוסובו, ישראל קיבלה לשטחה כ-100 פליטים אלבנים שנסו מאזורי הקרבות, וסיפקה להם אוכל, מלבוש ומקום לינה[12]. קדם לכך מבצע סיוע ישראלי נרחב לפליטים, שכלל הקמת בית חולים צבאי במחנה הפליטים במקדוניה ורכבת אווירית של סיוע הומניטרי שכלל מזון, תרופות וציוד[13]. בשנת 2008, בעקבות הידוק היחסים המסחריים והכלכליים, חברת התעופה ישראייר החלה להפעיל קו טיסות ישיר לבירת אלבניה, טירנה[14], בנוסף נכנס לתוקפו הסכם הדדי בין שתי המדינות אשר ביטל את הצורך בהוצאת ויזה לשם ביקור תיירותי בין השתיים[15]. באותה השנה גם הגיע נשיא אלבניה להשתתף בועידת הנשיא, שנערכה במאי בירושלים[16]. במהלך שנת 2011, ראש ממשלת אלבניה, יחד עם חברי משלחת מסחרית מאלבניה, הגיעו לביקור רשמי בישראל, במטרה להרחיב את קשרי המסחר בין שתי המדינות[17]. כמו כן, באותה השנה קיים שר החוץ הישראלי אביגדור ליברמן ביקור רשמי באלבניה, יחד עם משלחת של אנשי עסקים מישראל, במטרה דומה[18]. בנובמבר 2011 אירח יושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, את ראש הממשלה ברישה בביקורו השני בישראל. ב-2012 הייתה אלבניה אחת המדינות המוסלמיות היחידות שלא תמכו בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם. אלבניה תכננה תחילה להצביע נגד, אך לאחר לחצים כבדים מרג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, נמנעה בהצבעה[19]. במהלך אוקטובר 2013, משלחת סחר אלבנית, בראשותו של סגן ראש ממשלת אלבניה, הגיעה לישראל לשם הרחבת קשרי הסחר בין אלבניה וישראל. במהלך הביקור נפגש סגן ראש ממשלת אלבניה עם איש העסקים הישראלי יצחק תשובה, וסוכם כי ייבדקו האפשרויות למתן זיכיונות לחברתו לחיפושי נפט וגז במדף היבשתי של הים האדריאטי[20]. ביולי 2014, ביומו השני של מבצע צוק איתן, אירחה הכנסת את יושב ראש הפרלמנט של אלבניה. לרגל ציון 25 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין אלבניה וישראל, ב-21 ו-22 בדצמבר 2015, ביקר בישראל ראש ממשלת אלבניה, אדי ראמה, ביחד עם משלחת בכירה מארצו. הביקור נועד לציין את הידידות בין שתי המדינות ואת הקשר החם וארוך השנים בין שני העמים. במהלכו נפגש ראמה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ועם שריו. כמו כן ביקר ראש ממשלת אלבניה במוזיאון יד ושם ובכותל המערבי שבירושלים. שני המנהיגים חתמו על עסקאות ובכך הרחיבו את יחסי המדינות בתחומי הסחר, האנרגיה, בריאות, ומים. ראש ממשלת אלבניה ציין את הפלא הטכנולוגי שקיים בישראל, בעוד שראש ממשלת ישראל שיבח את אומץ לבו של העם האלבני אשר הציל את בני הקהילה היהודית המקומית, בנוסף לפליטים יהודים מהמדינות השכנות בזמן השואה. ב-26 ביולי 2018 נחנכה בעיר הבירה טירנה, כיכר לזכרו של הנשיא שמעון פרס. הכיכר הוקמה ביוזמתו של סגן שגריר ישראל וממלא מקום השגריר באלבניה ובוסניה הרצגובינה, מר יובל (וואלה) פישר, כציון של כבוד לשמעון פרס וליחסים של מדינת ישראל עם אלבניה. הכיכר נמצאת במרכז טירנה ברחוב ג'נפיזה קקו (Xhanfize Keko)[21] בנובמבר 2019, בעקבות רעידת האדמה באלבניה יצאה משלחת מומחים של פיקוד העורף בראשות מפקד יחידת החילוץ וההצלה הארצית גולן ואך לעזרה בחילוץ ואיתור נעדרים[22][23][24]. בינואר 2020, מספר חודשים לאחר הרעידה, ביקר בישראל נשיא אלבניה איליר מטה במסגרת אירועי פורום השואה העולמי החמישי וניצל את ההזדמנות כדי לבקר במחנה רחבעם (מפקדת פיקוד העורף) ברמלה[25][26]. מטה הודה לאנשי פיקוד העורף והעניק ליחידה את עיטור העיט המוזהב (אלב')[27][28]. ב-12 בספטמבר 2024, במהלך פגישה עם נשיא מדינת ישראל, הכריז ראש ממשלת אלבניה אדי רמה על החלטתו לפתוח לשכת מסחר בירושלים[29]. גלריה
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
