|
יחסי ישראל–קמבודיה
יחסי ישראל–קמבודיה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין ממלכת קמבודיה. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים בפברואר 1959[1], אם כי לשתי המדינות היו קשרים לא רשמיים עוד באמצע שנות ה-50. קמבודיה ניתקה את קשריה עם ישראל באפריל 1975, בעקבות עלייתה לשלטון של הקמר רוז', תנועה קומוניסטית ששלטה בקמבודיה בין 1975 ל-1979. הקשרים בין המדינות חודשו ב-1993. על אף הקשרים הדיפלומטיים הקיימים בין המדינות, לישראל אין שגרירות בקמבודיה, ואין לקמבודיה שגרירות בישראל. אי לכך, שגרירות ישראל בתאילנד היא השגרירות האמונה על קמבודיה[2]. היסטוריהראשית היחסיםקמבודיה קיבלה עצמאות מצרפת ב-9 בנובמבר 1953. את המהלך הוביל נורודום סיהאנוק שהיה מלך קמבודיה שמינו הצרפתים. ב-13 בפברואר 1955 הכירה ישראל בקמבודיה[3]. כעבור חודש, במרץ, התפטר סיהאנוק מתפקיד המלך, אותו העביר לאביו, כדי להתמודד בבחירות על ראשות הממשלה בהם זכה[4]. סיהאנוק הוביל ממשלה פרו-מערבית[5]. ב-15 ביוני 1956, יצר שר החוץ משה שרת קשר עם סיהאנוק, ששימש באותה עת גם כשר החוץ, באמצעות מכתב והציע לו לכונן יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות[6]. שרת ערך ביקור רשמי בבירת קמבודיה פנום פן, במסגרת מסעו לאסיה, ונפגש עם סיהאנוק[7]. במהלך 1958 ביקרו בישראל נציגים קמבודיים בדרג נמוך[8]. בינואר 1959 הגיעה לישראל משלחת רשמית מטעם משרדי ממשלה שונים של ממשלת קמבודיה[9]. עם סיום הביקור הוכרז כי קמבודיה וישראל הסכימו לכונן יחסים דיפלומטיים[10]. כחודש לאחר מכן, התקבלה איגרת משגרירות קמבודיה בצרפת לשגרירות ישראל בפריז, בה נכתב כי לאחר סיורה של המשלחת הקמבודית בישראל חודש לפני כך הוחלט לכונן יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות בדרג של צירות. ישראל מצידה הנפיקה מכתב דומה[1]. זמן קצר לאחר כינון היחסים, ביקשה ישראל את הסכמת קמבודיה למנות את מרדכי קדרון, שגריר ישראל בתאילנד לציר שאינו תושב בפנום פן[11]. ביוני 1960 הסכימה הממשלה הקמבודית להצעה זו. נוסף על כך, קמבודיה העלתה את דרג היחסים לדרגת שגרירויות, במקום צירות. קדרון הגיש את כתב האמנתו לרשויות בקמבודיה בשלהי חודש אוגוסט 1960 כשגריר שאינו תושב בעוד קמבודיה לא מינתה מטעמה נציג רשמי בישראל[12]. עקב סכסוך גבול בין תאילנד לקמבודיה, הוחלט להעביר את נציגות ישראל בקמבודיה מידי קדרון, שגריר ישראל בתאילנד לידי שגריר ישראל ברנגון (מיאנמר)[13]. בשנת 1962 ביקשה קמבודיה מישראל שתמכור לה חמישה מטוסי סילון מסוג CM.170 פוגה מגיסטר. עסקה זו אושרה לאחר שהתברר כי העסקה לא נועדה לפגוע ביחסי ישראל–תאילנד[13]. בינואר 1962 ביקרה שרת החוץ גולדה מאיר בקמבודיה. במהלך הביקור נפגשה עם ראש הממשלה נורודום סיהאנוק[14]. באוקטובר 1964, הגיעה לישראל משלחת מקמבודיה ללימודים בתחום הקואופרציה[15]. ביוני 1965 ערכה ישראל תערוכה בפנום פן, בה נאם ראש הממשלה הנסיך סיהאנוק[16]. באפריל 1966 ביקר בקמבודיה הרמטכ"ל יצחק רבין וראש הממשלה סיהאנוק ערך לכבודו סעודה חגיגית[17]. בנובמבר 1966 מונה רפאל בנשלום כשגריר ישראל בקמבודיה[18]. הוא הגיש את כתב האמנתו בפברואר 1967[19]. במרץ 1967 ביקר שר החוץ אבא אבן בקמבודיה[20]. במסגרת הביקור קמבודיה וישראל הסכימו על הרחבת שיתוף הפעולה, במיוחד בתחומי החקלאות והקואופרציה[21]. בספטמבר 1967 ראש ממשלת קמבודיה סיהאנוק העניק עיטור הצטיינות, הגבוה ביותר בקמבודיה, "אביר המסדר המלכותי של קמבודיה", לחבר קיבוץ משמר־הנגב אפרים כרמי, בשל פעילותו לקידום החקלאות בקמבודיה. כרמי, ששהה בקמבודיה כמסגרת סיוע חוץ של ישראל למדינה בתחום החקלאות[22]. באוקטובר 1969 מונה עמנואל גלבר כשגריר ישראל בקמבודיה[23]. בזמן מלחמת וייטנאםבמרץ 1969 ריצ'רד ניקסון, נשיאה החדש של ארצות הברית שנכנס לתפקיד חודשיים קודם, הורה על הרחבת מלחמת וייטנאם ופלישה לשטח קמבודיה על מנת לחסום את נתיב הו צ'י מין (ציר לוגיסטי שחלקו עבר בשטחה של קמבודיה). בסיוע ארצות הברית הוביל ראש הממשלה לון נול להפיכה הקמבודית במרץ 1970 נגד הנסיך נורודום סיהאנוק והפך את עצמו לנשיא של הרפובליקה הקמארית[24]. סיהאנוק הקים ממשלה גולה בבייג'ינג והודיעה על ניתוק היחסים עם ישראל[25]. מדינת ישראל הודיעה מצידה כי היא מכירה בממשלה החדשה של לון נול[26]. ביולי 1972 ממשלת קמבודיה הודיעה לישראל על כוונתה למנות שגריר תושב ראשון בירושלים[27], ובחודש אוגוסט מונה שמעון אבימור לשגריר[23]. בדצמבר הוביל אבימור מהלך לכינון יחסים דיפלומטיים עם דרום וייטנאם, בהסכם שנחתם בבירת קמבודיה[28]. במרץ 1974 ממשלת ישראל אשררה הסכם תרבות שנחתם עם קמבודיה באוקטובר 1973, שהיה להסכם התרבות הראשון שנחתם בין ישראל עם מדינה ביבשת אסיה[29]. בספטמבר 1974 הועברה השגרירות הקמבודית בישראל מירושלים לתל אביב-יפו[30]. באוקטובר 1974 פעלה ישראל נגד סילוק קמבודיה מהאו"ם, לאחר שגוש המדינות הבלתי-מזדהות ביקש לסלק את נציגי קמבודיה, בטענה שממשלתם אינה מייצגת את רוב העם הקמבודי ותפסה את השלטון בכוח[31]. ניתוק היחסיםב-2 במרץ 1975, עם התקדמות כוחות הקמר רוז' לכיוון הבירה הקמבודית פנום פן, פינתה ישראל את אנשיה מקמבודיה לבנגקוק[32], ושבוע לאחר מכן החזירה את סגל שגרירות ישראל בקמבודיה לישראל. עם סגירת השגרירות הישראלית בקמבודיה והחזרת נציגי ישראל לארצם, הנוכחות הישראלית בקמבודיה פסקה[33]. לאחר השתלטות הקמר רוז' על קמבודיה באפריל 1975[34], נותק הקשר של נציגי קמבודיה בישראל עם ארצם. ביוני 1975 הם עברו לפריז, שם התרכזו גולים מקמבודיה שתמכו במשטר הקודם, שלא רצו לשוב לקמבודיה[35]. משטר הקמר רוז' שהשתלט על פנום פן ב-17 באפריל 1975 ניתק את הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לקמבודיה, ובכך, היחסים בין שתי המדינות הוקפאו עד לשנת 1993[36]. בנובמבר 1979 שיגרה ישראל סיוע רפואי לגבול תאילנד-קמבודיה, שם התקבצו עשרות אלפי פליטים, בעקבות פלישת וייטנאם (אנ') והפלת משטר הקמר רוז'[37] חידוש היחסיםבמהלך 1992, עם סיום מלחמת האזרחים בקמבודיה, הותר לעיתונאים ישראלים לבקר במדינה[38]. יחסי ישראל-קמבודיה חודשו ב-4 באוקטובר 1993, בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו ושיפור המצב המדיני בקמבודיה, זאת לאחר מפגש של שר החוץ שמעון פרס עם נציגי קמבודיה במטה האומות המאוחדות בניו יורק[39]. ביקור ראשון של נציג קמבודי מאז 1975 היה של שר החוץ של קמבודיה ב-1994[33]. משלחת צבאית של קמבודיה שהגיעה לישראל כאורחת של משרד הביטחון ב-28 במאי 1994 גילתה עניין ברכישת ספינות מחיל הים הישראלי לצורך הגנת חופיה ובשיתוף פעולה בנושאים חקלאיים[33]. בשנת 1997 דווח כי התעשייה האווירית לישראל ביצעה תוכנית השבחה למטוסי קרב מדגם מיג-21 של קמבודיה[40]. בספטמבר 2003, ערך מלך קמבודיה נורודום סיהאנוק תפילת תמיכה ביאסר ערפאת וגינה את "הסבל האינסופי שנגרם לעם הפלסטיני"[41]. בשנת 2008 רכשה החברה הישראלית קווינקו קרקע בקמבודיה במטרה להקים במקום אתר נופש בו בתי מלון וקזינו[42]. ב-2010 חתמה על הסכם להקמת הפרויקט עם שותף מקומי[43], ואתר הנופש החל לפעול בינואר 2012[44]. בשנת 2010 הוקמה לשכת המסחר ישראל-קמבודיה, המורכבת מאנשי עסקים מקומיים בתחומים שונים וכן מאנשי עסקים ישראלים הפועלים באזור[45]. ב-29 בנובמבר 2012, תמכה קמבודיה בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם, על שדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם – מישות משקיפה שאינה מדינה, למדינה משקיפה שאינה חברה.[46]. ב-21 בדצמבר 2017, תמכה קמבודיה בהחלטה של העצרת הכללית בגנות הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל[47]. בשנת 2014 הגיעו לראשונה לישראל מאז שכוננו לפני שני עשורים יחסים דיפלומטיים עם קמבודיה נציגיו של מלך קמבודיה החדש, נורודום סיהאמוני. אחיו של המלך, סאמדה פרה-מוהסארה ונציגים נוספים בני משפחת המלוכה הקמבודית הגיעו לארץ לביקור היסטורי[48]. בשנת 2016 ביקרו בישראל שלושה עובדי מרכז לנטרול מוקשים מפנום פן ובדקו אפשרות להשתתף בפרויקט לסיוע בפינוי שדות מוקשים ישנים ברחבי ישראל. בשנת 2017 חתמו ממשלת ישראל והמרכז על חוזה לארבעה חודשים, במסגרתו יגיעו לישראל 23 חבלנים ו-12 כלבי חיפוש לעבודה בפרויקט רחב היקף לפינוי שדות מוקשים ישנים ברמת הגולן, יהודה ושומרון ובמדבר הערבה[49]. בספטמבר 2016 הפך שר החקלאות הקמבודי וונג סחון לחבר הממשלה הראשון שערך ביקור רשמי בישראל. במהלכו, השתתף בטקס סיום של סטודנטים קמבודים שסיימו קורס חקלאות בתוכנית "AgroStudies" בישראל[50]. בתחילת ספטמבר 2017 חתמו ישראל וקמבודיה על מזכר הבנות ליצירת קווי טיסות ישירות בין שתי המדינות. החתימה על המסמך נבעה ממדיניות השמיים הפתוחים שננקטו על ידי שלטונות קמבודיה, וכן בעלייה בזרימת התיירים למדינה זו מישראל ל-7,900 איש במחצית הראשונה של 2017, בניגוד לאותה תקופה בשנת 2016 (עלייה של 36%)[51][52].  ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
