ממשלת ישראל החמישית
ממשלת ישראל החמישית הייתה ממשלת ישראל, בראשותו של משה שרת, שפעלה מ-26 בינואר 1954 עד 29 ביוני 1955, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה. הרכב הכנסת השנייה ערב הקמת הממשלה החמישית
הקמת הממשלהלאחר פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה (7 בדצמבר 1953) התמנה שרת, בניגוד לרצונו של בן-גוריון שביכר את לוי אשכול, לראש הממשלה השני של מדינת ישראל, וממשלתו קיבלה את אמון הכנסת ב-26 בינואר 1954. שר המשפטים פנחס רוזן לא הצטרף בתחילה לממשלה עקב תוכנית להעלאת אחוז החסימה בבחירות, שלה התנגדו במפלגה הפרוגרסיבית. לאחר שהוסכם על הקפאת התוכנית הצטרף שוב רוזן ב-1 בפברואר 1954. ציוני דרך ומדיניותתקופתו הקצרה של שרת בראשות הממשלה (דומה באורכה רק לזו של אהוד ברק) אופיינה בחולשתו. הוא לא הצליח להשתלט על מנגנוני הביטחון. לא היה דבר הרחוק ממשנתו המדינית המתונה והזהירה מאשר "העסק הביש", פעולת חבלה במצרים שנרקחה בתקופתו ומאחורי גבו. הוא לא תמך בלב שלם עם פעולות התגמול של אותה עת, שבהן הרג צה"ל כמעט 200 חיילים מצרים, בתגובה לרציחות הפדאיון בתוך הארץ. עוד הקשתה עליו השפעתו של בן-גוריון על המערכת הפוליטית שלא פחתה גם לאחר שהתפטר מתפקידיו כראש הממשלה ושר הביטחון. שר הביטחון החדש פנחס לבון והרמטכ"ל משה דיין לא שעו לדבריו. לאחר התפטרותו של לבון מינה שרת את בן-גוריון לשר הביטחון, דבר שהחליש את מעמדו של שרת עוד יותר. בראשית כהונתו של שרת כראש ממשלה אירע טבח מעלה עקרבים, שבו נרצחו 11 מנוסעי אוטובוס שעשה דרכו מאילת לתל אביב. פעולת טרור זו עוררה בציבור הישראלי זעזוע עמוק וזעם רב. שרת התנגד בתחילה לפעולת תגמול על הטבח, אבל מעשי רצח נוספים הביאו לפעולת תגמול נגד ירדן. ניסיונותיו של שרת לכרות ברית צבאית עם ארצות הברית ולפתח קשרים עם סין נכשלו. הממשלה הגיעה לסוף דרכה ב-29 ביוני 1955, כאשר לאחר הצבעת אי אמון בממשלה (שנדחתה) בעקבות משפט קסטנר, שבה נמנעו שרי הציונים הכלליים בהצבעה, התפטר שרת מתפקידו (היות שבאותה עת החוק לא איפשר פיטורי שרים) והקים באותו יום ממשלה חדשה, שכיהנה תקופה קצרה עד לבחירות לכנסת השלישית. סיעות הקואליציה
הרכב הממשלההממשלה מנתה 16 שרים לכל אורך כהונתה. בעת הרכבתה היא הייתה זהה בהרכבה לממשלת ישראל הרביעית, למעט החלפתו של דוד בן-גוריון בזלמן ארן.
חילופי שרים
קישורים חיצוניים
|