פוטי פרע

פּוֹטִי פֶרַע

כינוי	פוטי פרע כהן און
צאצאים	אסנת
תקופה	תקופת האבות
עיסוק	כהן
בתנ"ך	ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה ופסוק נ'; פרק מ"ו, פסוק כ'

פּוֹטִי פֶרַע (בנוסח תימן: פּוֹטִיפֶרַע) כֹּהֵן אֹן הוא דמות מקראית, שהיה כהן העיר המצרית העתיקה און (הליופוליס), שהייתה מרכז עיקרי לפולחן אלילי לאלי השמש אתום ורע. במקרא, מוזכר כאביה של אסנת, אשתו של יוסף שניתנה לו על ידי פרעה וילדה לו את מנשה ואת אפרים. בספרות חז"ל מובאת דעה שלא היה אביה הביולוגי.

בספרות חז"ל מובאות דעות המזהות אותו עם פוטיפר שר הטבחים, שהיה אדונו של יוסף והפקידו על ניהול ביתו. אך יש שהבדילו ביניהם.

בספר הישר הוא מוזכר בתור פוטיפרע בן אחידם כהן און^[1].

שמו הוא שם תיאופורי, ופירושו במצרית קדומה: פא-דאֿ-פא-רע, כלומר: "מי שרע נתן" (בדומה למשמעות בעברית לשם נתנאל וכדומה)^[2].

קיימת אסטלה מצרית בה מופיע השם פא-דאֿ-פא-רע אשר מתוארכת לשושלת ה־21^[2].

פוטי פרע מוזכר כך לראשונה בספר בראשית, בתיאור נישואי יוסף ואסנת:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

— ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה

פוטי פרע מוזכר שנית בתיאור לידתם של מנשה ואפרים:

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

— ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק נ'

אזכורו האחרון מצוין כשהמקרא מפרט את שמות בני ישראל במצרים בעת ירידתם למצרים:

כ וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן--אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם.

— בספר בראשית פרק מ"ו פסוק כ

חז"ל מפרשים שפוטי פרע כהן און הוא פוטיפר שר הטבחים, שהיה אדונו של יוסף, השליכו לבית הסוהר בעקבות האשמה שקרית של אשתו, והסתרס על ידי עצמו בתאונה, ויש אומרים שסורס על ידי המלאך גבריאל^[3]. ע"פ ילקוט המכירי על ספר תהילים^[4] וכן לפי המדרש הגדול פוטיפרע נסתרס על מנת שיוכר לכל שלא היה יכול לפגוע ביוסף. כמו כן ע"פ חז"ל מרומז דבר זה שאירע לפוטיפרע בתהילים ל"ז^[5].

יש החולקים על הזיהוי בינו לבין פוטיפר, כגון הרשב"ם^[6].

רש"י מפרש כי היה שר העיר, ולא כהן דת^[7], לעומת זאת הרשב"ם מפרש שהוא היה כומר^[8].

ע"פ הרמב"ן היה בתחילה שר של פרעה, ולאחר שנסתרס, ידעו והכירו בכך בסביבתו ולכן התבייש ופרש מתפקידו והלך להיות כומר לעבודה זרה כלומר כהן לפולחן מצרי^[9]. בפירוש ר' יעקב בן אשר על התורה הביא דעה לפיה פוטיפרע נהיה לאיש דת מצרי בכדי שיהיה במעמד מוגן מפני שפחד שיוסף שעלה לגדולה רמה, יתנקם בו^[10].

יש שדרשו על פי שמו שהיה עובד את פולחן בעל פעור^[11].

יש שדנו בשאלה כיצד התחתן יוסף עם אישה מבנות חם, וכיצד נחשבו בניו של יוסף כשרים כך שנכללו בברכת יעקב ובשבטי ישראל. שהרי כבר בדורם של אברהם ויצחק מציין המקרא שהקפידו על כך^[12].

על פי התרגום הירושלמי לתורה^[13] וכמה ממדרשי חז"ל, אסנת נולדה כתוצאה מאונס דינה בת לאה ויעקב ומשם התגלגלה אל מצרים ופוטיפר ואשתו^[14] אימצו אותה, כך שעל פי טענה זאת אביה הוא שכם בן חמור ולא פוטי פרע ולמעשה היא קשורה למשפחת יעקב^[15]. ומה שבמקרא כתוב אסנת בת פוטי פרע כהן און ולא אסנת בת שכם הוא ע"פ העיקרון ש”כל המגדל יתום בתוך ביתו נחשב כאילו ילדו”^[16][17][18].

יש שפירשו שהייתה בתו של פוטיפרע והתגיירה כשנישאה ליוסף^[19]. כך גם מסופר באחד מהספרים החיצוניים, יוסף ואסנת.

על בסיס ייחוסה של אסנת לפוטיפרע, יש מדרשים המתארים תופעת שוליים של ערעור סמכות ולזות שפתיים על פנחס בן אלעזר הכהן, לאור פעולתו הקיצונית לסיום חטא בעל פעור והמגפה בהריגת זמרי בן סלוא. באופן שבו מוציאי הלעז, מייחסים את מוצא אמו של פנחס לשבט יוסף תוך ניסיון להציגו כצאצא של גויים ובכך לשוות כביכול לפעולתו השפעה גזעית לשפיכות דמים. זאת מאחר שאביו אלעזר נשא לאישה מבנות פוטיאל^[20][21] ושניים מהפירושים לזיהויו של פוטיאל מובילים ע"פ חז"ל אל יוסף או אל פוטיפרע: ”לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל...”^[22][23]."

הדרשה המייחסת את פוטיאל לפוטיפרע מופיעה במדרש בראשית רבה:

"ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודים על הגזל אבל זה, וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודים על הערווה, אבל זה, ולא שמע אליה. ...
ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי...
דאמר ר' יהושע בן קרחה:
מבנות יוסף לקח אלעזר.
פוטיפר - הוא פוטיפרע.
פוטיפר - שהיה מפטם פרים לעבודה זרה.
פוטיפרע - שהיה פוער עצמו לעבודה זרה. כיון שירד הפר לשם נעשה פויטינון...".

— בראשית רבה פו' ג'.

ע"פ פירוש בעל הטור על התורה, פרעה בחר לחייב את פוטיפרע לחתן את בתו אסנת עם יוסף, בכדי שלא יוכל לערער על מעמדו של יוסף שהיה בעבר עבדו, מאחר שנהיה לחתן שלו^[24]. ובדומה מפרש ר' ישעיה די טראני שיוסף בחר להתחתן עם אסנת בכדי שלא יהיה לפוטיפרע או לציבור פתחון פה לומר עליו לאחר מות פרעה שהוא למעשה עבד של פוטיפרע^[25]. בכך רואים את השפעתו האפשרית של פוטיפרע גם לאחר שיוסף עלה לגדולה ונהיה לבכיר בממלכת מצרים.

על השפעת מעמדו של פוטיפרע ואנשיו ובכלל זה של צאצאיו ממנשה ואפרים ניתן לראות גם בפירוש על תחילת גזירות שעבוד מצרים, שבו המקרא מתאר אפשרות לפיה פרעה נזקק לרשות ושיתוף פעולה של בכירי ההנהגה להכלת גזירת השעבוד בהתחכמות במקום להורות לבדו על כך, וכן נמנע בשלב זה מגזירת הרג. יש המסבירים זאת מפני מעמדם של צאצאי פוטיפרע בממלכה^[26].