|
זכויות להט"ב באורוגוואי
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באורוגוואי מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. פעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדרת כחוקית עם גיל הסכמה שווה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד (15 שנים) מאז 1934. חוקים נגד אפליה המגנים באופן מוחלט על אזרחי להט"ב על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית קיימים מאז 2004. איחודים אזרחיים בקרב זוגות חד-מיניים החלו להיות מוכרים מאז 2008 ונישואים חד-מיניים מאז 2013. זוגות חד-מיניים החלו להיות רשאים לאמץ באופן חורג ומשותף מאז 2009, בעוד לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של אורוגוואי. בשנת 2016, כתב העת האמריקאי "Americas Quarterly" (אנ') הכתיר את אורוגוואי כמדינה הידידותית ביותר עבור להט"ב באמריקה הלטינית, וכינה את האומה האורוגוואית "מודל להכלה חברתית באמריקה הלטינית". ביולי 2016 אורוגוואי אירחה בנוסף את הכנס הבינלאומי הראשון באזור בנוגע למעמד זכויות להט"ב עם מאות דיפלומטים, פוליטיקאים ופעילים מרחבי העולם.[1] מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית בהסכמה הפכה לחוקית באורוגוואי בשנת 1934.[2] מאותה שנה, גיל ההסכמה במדינה החל לעמוד באופן שווה על 15 שנים, בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד.[3] הכרה במערכות יחסים חד-מיניותזוגות חד-מיניים החלו להיות רשאים להינשא באורוגוואי מאז אוגוסט 2013, והיו בעלי גישה לאיחודים אזרחיים מאז 2008, על אף שאינם העניקו את כל ההטבות והחובות של נישואים. אורוגוואי הייתה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שהכשירה איחודים אזרחיים במסגרת החקיקה הלאומית שעל פיה, זוגות חייבים להיות ביחד לפחות 5 שנים ולחתום על רישום בכדי להיות מוכרים באיחוד אזרחי. בכך, הזוגות רשאים לקבל זכויות שונות של בריאות, ירושה, הורות ופנסיה. הצעת החוק התקבלה בעצרת הכללית (אנ') ב-30 בנובמבר 2007 לאחר שהתקבלה בצורה מעט שונה בסנאט (אנ') מוקדם יותר בפברואר 2007 והתקבלה על ידי שני בתי המחוקקים באותה צורה ב-19 בדצמבר.[4] ההצעה נחתמה כחוק על ידי הנשיא טאבארה ואסקס ב-27 בדצמבר,[5] ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2008.[6] ביוני 2012, בית משפט מקומי במדינה העניק הכרה בנישואים חד-מיניים שבוצעו והוכרו בספרד, תקדים שיצר מצב פרדוקסלי, שבו אורוגוואי הכירה בנישואים חד-מיניים במדינות זרות מחוץ לשטחה,[7][8][9] בעוד אורוגוואים שנישאו במדינה אחרת היו רשאים לעתור לשופט שיכיר בנישואיהם על פי החוק האורוגוואי בשטח המדינה. בית המשפט פסק בנוסף כי החוקים המקומיים כוללים הכרה בנישואים חד-מיניים, גם אם הם אינם מצהירים זאת במפורש. על פסק הדין הוגש ערעור. עם זאת, הערעור נדחה כאשר חוק הנישואים החד-מיניים של אורוגוואי נכנס לתוקף ב-2013. ביולי 2010, מחוקקים מטעם מפלגת השלטון, החזית הרחבה (אנ'), הודיעו על כוונתם להכשיר נישואים חד-מיניים.[10][11] בשנת 2011 הוגשה לפרלמנט הצעת חוק להכשרתם. בדצמבר 2012, הצעת החוק עברה בלשכת הנציגים (אנ') בהצבעת רוב של 81 בעד מול 6 נגד,[12][13] ועברה בסנאט ב-2 באפריל 2013 בהצבעה של 23 בעד ו-8 נגד. עקב שינויים של כמה היבטים בהצעת החוק, לשכת הנבחרים הצביעה מחדש על העברתה ב-11 באפריל 2013 ואישרה אותה בשנית בהצבעה של 71 מול 21.[14] הצעת החוק נחתמה על ידי הנשיא חוסה מוחיקה ב-3 במאי, ונכנסה לתוקף ב-5 באוגוסט 2013.[15] הורות ואימוץמאז ספטמבר 2009, זוגות חד מיניים באיחוד אזרחי החלו להיות רשאים לאמץ באופן חורג ומשותף. החוק המאפשר זאת אושר על ידי לשכת הנציגים ב-28 באוגוסט 2009 ועל ידי הסנאט ב-9 בספטמבר 2009. בכך, אורוגוואי הפכה למדינה הראשונה באמריקה הלטינית שאפשרה לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים.[16] 17 מתוך 23 סנאטורים הצביעו בעד המהלך. לאחר ההצבעה הצהירה הסנאטורית מרגריטה פרקוביץ' (אנ'), "זו זכות לבנים ולבנות, לא זכות למבוגרים. היא מייעלת את תהליך האימוץ ואינה מפלה". דייגו סמפול, נציג ארגון זכויות הלהט"ב "Black Sheep" אמר "החוק הזה הוא צעד משמעותי לקראת הכרה בזכויותיהם של זוגות הומוסקסואלים". ניקולס קוטוניו (אנ'), הארכיבישוף של מונטווידאו באותה תקופה, הצהיר שזו תהיה "טעות חמורה לקבל אימוץ ילדים על ידי זוגות הומוסקסואלים". חוק הכשרת הנישואים החד-מיניים שאושר בשנת 2013 החל לאפשר לזוגות לסביות לגשת לתהליך הפריה חוץ-גופית. ב-3 באוקטובר 2018 קבע שופט בבתי משפט לענייני משפחה כי משרד החינוך והתרבות ביצע אפליה כאשר מנע מזוג לסביות רווקות לרשום את שני שמות המשפחה שלהן ברישומי בנותיהם התאומות. השופט קבע כי מדובר באפליה על רקע נטייה מינית שכן זוגות הטרוסקסואלים באורוגוואי אינם מחויבים להתחתן על מנת לתת לילדיהם את שמות המשפחה שלהם בניגוד לזוגות הומוסקסואלים.[17][18] הזוג, קארינה ופרננדה, הכירו ב-2015, ובנותיהם התאומות, בלן וג'ולייט, נולדו באמצעות טיפולי פוריות. כלי תקשורת דיווחו כי בעקבות פסק הדין, מספר רב של זוגות לסביות לא נשואות הגישו בקשה לאפשר לילדיהן לשאת את שני שמות משפחותיהן ברישומי זהות. שרת החינוך מריה ג'וליה מוניוז (אנ') הצהירה כי "לא תערער על פסיקת בית המשפט". הגנה מפני אפליהמאז 2003 נאסרה בחוק הסתה לשנאה על רקע נטייה מינית ו-"זהות מינית" שכיסתה אפליה על רקע זהות מגדרית דה פקטו. בנוסף, סעיף "149ter" לחוק העונשין החל לקבוע ענישה מוגברת על ביצוע פשעים שמונעים משני העילות.[19] בשנת 2004 התקבל חוק נגד אפליה להקמת "ועדת כבוד למאבק באפליה גזעית, שנאת זרים וצורות אחרות של אפליה", כולל נטייה מינית וזהות מינית. הוועדה נועדה לחקור טענות בדבר גילויי התנהגות מפלה בלתי חוקית. שירות צבאימאז מאי 2009, לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים מוצהרים החלו להיות רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של אורוגוואי (אנ'), לאחר ששר ההגנה חתם על צו שקבע כי מדיניות הגיוס לצבא לא תפלה עוד מתגייסים על רקע נטייה מינית באופן רשמי. זהות מגדריתבאוקטובר 2009, בהצבעה של 51–2 בלשכת הנציגים ו-20–0 בסנאט, העבירה העצרת הכללית חוק המאפשר לטרנסג'נדרים אורוגוואים מעל גיל 18 לשנות את שמם ואת מגדרם החוקי במסמכי זהות רשמיים.[20] מאז אוקטובר 2018, ניתוח להתאמה מגדרית, טיפול הורמונלי או כל צורה של אבחנה אינן נדרשות עוד עבור שינוי המגדר החוקי של האדם במסמכים רשמיים.[21]  על פי נתוני הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת הרפובליקה (אנ'), האוניברסיטה הגדולה באורוגוואי, על רקע סקירה של 1,000 טרנסג'נדרים אורוגוואים, נמצא כי הם בעלי רמה גבוהה מאוד של שוליות מבחינת בריאות, חינוך ותעסוקה. 25% עזבו את ביתם לפני גיל 18 לאחר שנדחו על ידי משפחתם על רקע זהותם המגדרית, 87% לא סיימו לימודי תיכון וסבלו מאפליה בתחום החינוכי ו-67% הפכו לזונות בשביל להתפרנס. מחקר נוסף שהתרחש בשנת 2019 הראה כי כ-75% גורשו ממערכת החינוך, ורק ל-23% ישנה גישה לתעסוקה פורמלית.[22] בנוסף, במהלך שלטון הדיקטטורה האורוגוואית הצבאית בשנים 1973–1985 (אנ'), אוכלוסיית הטרנסג'נדרים סבלה מעינויים קשים, אלימות מינית ומאסרים לא מוצדקים.[23] דיווחים בספטמבר 2018 הצהירו שמאז תחילת הדיונים על תיקון החוק שמאפשר לטרנסג'נדרים לשנות את מגדרם עבור הסרת דרישת העברת ניתוח להתאמה מגדרית ועוד עבור הכרה, כ-6 נשים טרנסג'נדריות מתו בתחילת 2017. באוקטובר 2018, בהצבעה של 62–26 בלשכת הנציגים ו–17–12 בסנאט, העבירה העצרת הכללית את חוק מקיף עבור טרנסג'נדרים המאפשר לקטינים בעלי דיספוריה מגדרית לשנות מגדרם החוקי עם הסכמת הורים בלבד. החוק גם קבע מסגרת של מתן פיצויים כספיים לטרנסג'נדרים שנרדפו במהלך תקופת הדיקטטורה האורוגוואית שקבעה בנוסף כי אורוגוואים טרנסג'נדרים יקבלו אחוז אחד ממלגות החינוך הציבוריות והפרטיות.[24] החוק קבע "התפתחות חופשית של אישיות בהתאם לזהות המגדרית שבחרה" וקרא לממשלה להבטיח שאנשים טרנסג'נדרים יטופלו בכבוד על ידי הרשויות, ייכללו בתוכניות דיור, יקבלו גישה לחינוך ושלא תמנע מהם אף גישה לשירותי בריאות.[25] בהתאם לחוק החדש, החלה חברת המים הממשלתית (בספרדית: Obras Sanitarias del Estado) (אנ') להציע משרות עבודה לטרנסג'נדרים ביולי 2019.[26] בין נובמבר 2018 למרץ 2019 נאספו כ-69,360 חתימות של עצומה לכפיית משאל עם לעברת החוק. העתירה עבור קיום משאל העם הוגשה על ידי חברי המפלגה הלאומית (אנ') קרלוס יאפיליולה ואלוורו דאסטוג לבית המשפט לבחירות בסוף מרץ 2019.[27] מפלגת השלטון, החזית הרחבה, הביעה חשש של "הסתערות של מידע מוטעה" בנוגע לתוכן החוק, בטענה כי מקדמי מסע הפרסום נגד העברת הצעת החוק השתמשו ב-"טיעונים שקריים" וקראה להחרים את קיום משאל העם. מפלגת האחדות העממית (אנ') דחתה גם כן את הקריאה לקיום משאל העם. ועידת האפיסקופל של אורוגוואי (אנ') של בישופים מטעם הכנסייה הקתולית פרסמה מכתב מאת הארכיבישוף של מונטווידאו, החשמן דניאל סטורלי (אנ'), שבו קבע כי למרות שהוא "נגד מספר סעיפים בחוק" בטענה שהם "מבוססים על אידאולוגיה מגדרית" ו-"אינם תואמים את האנתרופולוגיה הנוצרית", הוא לא יחתום על העצומה לכפיית משאל העם באומרו כי "הכנסייה הקתולית חייבת להיות בצד של אלה שסובלים וסבלו". עוד נכתב במכתב מטעם הוועידה כי עמדת המוסד הדתי היא "לא לאפליה, כן לכבוד".[28][29] פקידים מהאו"ם הביעו חשש גם כן מדרישת קיומו של משאל העם. האיגוד הרפואי של אורוגוואי (SMU) והמוסד הלאומי לזכויות אדם (INDDH) דחו גם את הקריאה לקיומו, בעוד שהמוסד הזהיר מפני "השפעה הרסנית" שתהווה "נסיגה בהכרה בזכויות היסוד עבור אנשים טרנסג'נדרים".[30] משאל העם התרחש ב-4 באוגוסט 2019 בעוד אם 25% בוחרים שמהווים כ-650,000 איש היו מצביעים בעד משאל העם, הייתה מתקיימת התייעצות לביטול הצעת החוק. עם זאת, רק כ-10% מהמצביעים הצביעו בעד דרישת משאל העם. לפיכך, החוק נשאר בתוקף ולא התקיים משאל עם כללי. קרלוס יאפיגליולה, מיוזמי משאל העם, הלין על כך שאפילו חברי מפלגתו - המפלגה הלאומית - לא הצביעו בעד מטרתו.[30][31] מלבד זכר ונקבה, מסמכי זהות אורוגוואים זמינים עם מתאר מין "O" עבור מי שמזדהים במגדרים שאינם תואמים לסיווג מין זכר או נקבה בלבד. אינטרסקססעיף 22 לחוק מס' 19580 בנושא אלימות נגד נשים על רקע מגדר שנכנס לתוקף מאז ינואר 2018, קבע מסמך של איסור התערבויות רפואיות בין-מיניות (אנ') בקרב ילדים אינטרסקסים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) עבור קביעת מינם ללא הסכמתם.[32] טיפול המרהבשנת 2017 התקבל החוק מס' 19529 לבריאות הנפש שאסר על טיפולי המרה במערכת הבריאות של אורוגוואי באומרו כי "בשום מקרה לא ניתן לבצע אבחנה בתחום בריאות הנפש על בסיס בלעדי של נטייה מינית וזהות מגדרית".[33] תרומת דםבעבר, הומוסקסואלים וביסקסואלים היו רשאים לתרום דם באורוגוואי, בתנאי שלא קיימו יחסים במשך 12 חודשים לפני תרומתם.[34] מאז ה-16 בדצמבר 2020, התקנות שונו ומאז, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) רשאים לתרום דם באותם תנאים כמו זוגות הטרוסקסואלים.[35] תנאי מחיה.jpg) אורוגוואי נחשבת למובילה עולמית במעמד זכויות האדם וזכויות להט"ב בפרט בשטחה, עם חקיקה שמגינה על אזרחי להט"ב באופן מוחלט מפני אפליה ומאפשרת לזוגות חד מיניים להינשא ולאמץ ילדים. "מדד האושר ההומוסקסואלי" (GHI) שפורסם על סמך סקר משנת 2015 על ידי הרשת החברתית עבור להט"ב "Romeo" (אנ') הכתיר את אורוגוואי במקום החמישי עם ציון של 73 נקודות, מאחורי המדינות: קנדה (4), נורווגיה (3), שוודיה (2), ודנמרק ואיסלנד (1). הקבלה החברתית כלפי להט"ב ומערכות יחסים חד מיניות באורוגוואי מוגדרת כגבוהה מאוד, בעוד סקר משנת 2017 מצא שכ-75% מתושבי אורוגוואי תמכו בהכשרות של נישואים חד-מיניים בעולם.[36] עם זאת, טרנסג'נדרים אורוגוואים עדיין מתמודדים עם אפליה חברתית וסטיגמות. על פי מינהל שירותי הבריאות הממלכתי (אנ'), תוחלת החיים של אזרחים טרנסג'נדרים מוגדרת בסביבות 45 שנים בעוד כשני שלישים מתוכם דיווחו שהם היו קורבן לאלימות פיזית במשך השנים.[37] מצעד הגאווה בבירה מונטווידאו מתקיים מדי שנה מאז שנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 2018, כלל מספר שיא של מפגינים עם כ-120,000 איש מאז היווסדותו.[38] המצעד מצוין בדרך כלל ביום שישי האחרון של חודש ספטמבר, והפך במשך השנים לאחד האירועים הציבוריים הגדולים ביותר באורוגוואי. אירועי גאווה נוספים כוללים את "Punta Pride", הנערך מדי שנה בעיירה פונטה דל אסטה בפברואר. מונטווידאו מכונה לעיתים קרובות כאחת הערים הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם, בעודה מחזיקה בברים הומוסקסואלים, מסעדות ופאבים שפונים עבור קהל להט"ב מקומי ומהווים מקור עבור תיירות להט"ב מרחבי העולם.[39] טבלת סיכום
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
