|
זכויות להט"ב בכף ורדה
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בכף ורדה מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כחוקית בשטח המדינה מאז 2004. עם זאת, מערכות יחסים בין זוגות חד-מיניים אינן מחזיקות באותן הכרות משפטיות שזמינות לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני שכן נישואים חד-מיניים או כל הכרה מוגבלת יותר בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) אינם מוכרים בחוק. כמו כן, לא ידועים נתונים אם קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר לטרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית. בסטנדרטיים אפריקאים, כף ורדה מוגדרת כאחת המדינות האפריקאיות בעלות תנאי המחיה הטובים ביותר ללהט"ב ביבשת. מאז 2008, אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית נאסרה בחוק הכף ורדי, מה שהפך את המדינה לאחת המדינות הבודדות באפריקה שמחזיקות בהגנה מרקע כזה עבור אזרחי להט"ב בשטחן. מצעד הגאווה הראשון במדינה נערך ביוני 2013 במינדלו ו-2016 בבירה פראיה.[1] מעמד בחוקבקוד הפלילי של כף ורדה משנת 1886 סעיף 71 קבע כי קיום "מעשים לא טבעיים" מוגדר כעבירה פלילית שכללו קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה.[2] בשנת 2004 כף ורדה חוקקה תיקון לקוד הפלילי שלה כדי להסיר את כל ההוראות הנוגעות להפללה של קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה ובכך, הפכה למדינה האפריקאית השנייה שמבטלת הפללה משפטית של הומוסקסואליות שהוטלה על קוד פלילי של מדינה מתקופת הקולוניאליזם באפריקה לאחר דרום אפריקה בשנת 1998. לאחר העברת אי-ההפללה, גיל ההסכמה בין זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד הועמד על גיל שוויוני של 16 שנים. בשנת 2015, הגיל ירד ל-14 שנים ללא הבדל נטייה מינית או מגדר.[3] הכרה במערכות יחסים חד-מיניותכף ורדה אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). ב-11 ביולי 2017 ראש ממשלה אוליסש קורייה א סילבה הצהיר כי "הכשרה של נישואים חד-מיניים בכף ורדה אינה על הפרק".[4] הגנה מפני אפליהאפליה על בסיס נטייה מינית במקום העבודה נאסרה בכף ורדה בסעיפים 45(2) ו-406(3) של קוד העבודה מאז 2008. עונש על עבירה על רקע תוכן הקוד הוא קנס שהסכום הכספי שלו משתנה בכל מקרה לגופו. סעיף 406(3) לקוד מצהיר באומרו כי,[5]
בשנת 2008 כף ורדה הייתה אחת מ-66 מדינות שחתמו על מסמך העצרת הכללית של האו"ם הקובע כי "זכויות האדם אינן מוגבלות על סמך נטיות מיניות או זהויות מגדריות".[6] בשנת 2011 הצביעה כף ורדה בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" שגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם, ובכך, הצטרפה ל-9 המדינות האפריקאיות היחידות (דרום אפריקה, גבון, סיירה לאון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, איי סיישל, מאוריציוס, סאו טומה ופרינסיפה, גינאה ביסאו ורואנדה) שהצביעו בעד ההצהרה.[7] תנאי מחיהבדומה לקולוניות אפריקאיות אחרות של האימפריה הפורטוגזית לשעבר, כף ורדה מוגדרת לעיתים קרובות כאחת המדינות בעלות מעמד זכויות הלהט"ב בין הטובים ביותר ביבשת.[8] האי הכף ורדי סאו ויסנטה ידוע בהיותו אתר תיירותי פופולרי בקרב תיירי להט"ב זרים.[9] דו"ח זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארצות הברית בכף ורדה לשנת 2010 מצא כי,[10]
הפעילה החברתית צ'ינדה אנדרדה, ידועה כטרנסג'נדרית הפופולרית ביותר בכף ורדה שהצהירה על זהותה המגדרית בעיתון מקומי בשנת 1998. אנדרדה תוארה על ידי רשת הטלוויזיה "CNN" כ-"אמא תרנגולת" של הקהילה הטרנסג'נדרית המקומית ברחבי המדינה. טצ'ינדס (אנ'), סרט תיעודי משנת 2015 שעקב אחר ההכנות של אנדרדה להופעה בקרנבל האי סאו ויסנטה, זכה במשך השנים לאחר מכן במספר פרסים בהם פרס חבר השופטים הגדול של פסטיבל הקולנוע "Outfest" והיה מועמד לפרס האקדמיה לקולנוע של אפריקה.[9]  בשנת 2013 הוקמה האגודה ללהט"ב של כף ורדה (פורטוגזית: Associação Gay de Cabo Verde). האגודה ארגנה את מצעד הגאווה הראשון בכף ורדה ביוני 2013 שנערך במינדלו, העיר השנייה בגודלה במדינה.[1] שלוש שנים לאחר מכן התקיים מצעד הגאווה הראשון בעיר הבירה פראיה. מאז, קבוצות אזרחיות נוספות החלו לעבוד על קידום זכויות להט"ב במדינה, בהן "Associação LGBTI de Praia" ו-"Associação Arco Iris" כמו גם המכון לשוויון מגדרי כף ורדה (ICIEG). בשנת 2018 נערך מצעד הגאווה של פראיה בסיוע "ICIEG" וממשלת פראיה. המפגינים קראו להכשרה של נישואים חד-מיניים בכף ורדה ולחקיקת הגנה משפטית מפני אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.[11] סקר שנערך על ידי "Afrobarometer" (אנ') בשנת 2020 מצא כי 80% מתושבי כך ורדה יברכו את שכנם ההומוסקסואל או לא יוטרדו מנטייתו המינית. הנתון הגדיר את כף ורדה כאחת מארבע המדינות היחידות שענו עם רוב חיובי לשאלה ביבשת אפריקה לצד דרום אפריקה (70%), נמיביה (54%) ומוזמביק (48%).[12] טבלת סיכום
ראו גםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
