|
זכויות להט"ב באירלנד
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באירלנד מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. פעילות הומוסקסואלית בקרב גברים הפכה לחוקית במדינה בשנת 1993 עם גיל הסכמה שווה בין זוגות חד-מיניים וזוגות מהמין השני (17 שנים). מאז תחילת המאה ה-21, ההכרה הממשלתית בזכויות להט"ב במדינה התרחבה מאוד. במאי 2015, אירלנד הפכה למדינה הראשונה בעולם שמכשירה נישואים חד-מיניים בפריסה ארצית במשאל עם ומאז יולי 2015, טרנסג'נדרים אירים החלו להיות רשאים לשנות את מגדרם המשפטי לצורך עדכון דרכונים, תעודות זהות, רישיונות נהיגה, קבלת תעודות לידה חדשות ונישואים עם מינם המועדף ללא חיוב העברת ניתוח להתאמה מגדרית לצורך הכרה.[1] פעילות הומוסקסואלית נשית לא הופללה מעולם. ביולי 2010 העביר האירכטס, הפרלמנט האירי, את חוק השותפות האזרחית וזכויות וחובות מסוימות של חיים משותפים 2010 (אנ'), שהכיר בשותפויות אזרחיות בין זוגות חד-מיניים. הצעת החוק עברה את כל השלבים בבית התחתון (הדאל אירן) ללא צורך בהצבעה ובהפרש של 48 תומכים מול 4 מתנגדים בסנאט האירי (הבית העליון). הצעת החוק נתמכה בקרב כלל המפלגות במפה הפוליטית מלבד פוליטיקאים בודדים שמתחו ביקורת על החקיקה.[2] מאז חקיקת חוק השותפות האזרחית וכניסתו לתוקף בתחילת 2011,[3] זוגות הומוסקסואלים ולסביות התחילו להיות רשאים לרשום את מערכת היחסים שלהם בפני רשם. ההצעה נחתמה כחוק על ידי הנשיאה מארי מקאליס ב-19 ביולי 2010 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2011.[4] בשל תקופת ההמתנה של שלושה חודשים לכל טקסי האיחודים האזרחיים לאחר כניסת ההצעה לתוקף, היה צפוי שטקסי השותפות האזרחית הראשונים יתקיימו בחודש אפריל. עם זאת, החקיקה סיפקה מנגנון לבקשת פטורים מתקופת ההמתנה באמצעות בתי המשפט. בעקבות זאת טקס השותפות האזרחית הראשון, שהתקיים בין שני גברים, נרשם ב-7 בפברואר 2011.[5] ב-6 באפריל 2015 הצעת החוק "יחסי ילדים ומשפחה 2015" נכנסה לתוקף שתיקנה בין היתר את "חוק האימוץ 2010" וב-19 ביולי 2017 נחתמה כחוק ההצעה "חוק האימוץ (תיקון) 2017". במשך השנים הצעות החוק שינו את תוכן חוק האימוץ האירי והכשירו אימוץ חורג (2016) ומשותף (2017) בקרב זוגות חד-מיניים.[6] סקר משנת 2013 הציג שרוב של 73% אירים סברו שיש להכשיר נישואים חד-מיניים בחוקת המדינה.[7][8] מוקדם יותר סקר משנת 2008 הראה כי 84% מהאירים תמכו בהכשרת נישואים אזרחיים או גישה לשותפויות אזרחיות בקרב זוגות חד-מיניים, כאשר 58% בלבד תמכו בזכויות נישואים מלאות במשרדי רישום. סקר שנערך על ידי העיתון סאנדיי טיימס במרץ 2011 הציג תמיכה של 73% בזכויות נישואים אזרחיים מלאות.[9] בשנת 2015, סקר שנערך בקרב 1,000 אירים מצא תמיכה של 78% בהכשרת נישואים חד-מיניים ו-71% אימוץ ילדים בקרב זוגות חד-מיניים.[10] ביוני 2017, ליאו ורדקר, פוליטיקאי אירי שהצהיר על היותו הומוסקסואל בגלוי בשנת 2015, מונה לראש ממשלת אירלנד (טישך) ובכך, הפך למנהיג המדינה הרביעי בעולם שהוגדר כלהט"ב בתפקיד.[11] מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית גברית הפכה לחוקית לראשונה באירלנד ב-1993. הרפורמה בחוק הייתה תוצאה של מסע פרסום שניהל הסנאטור האירי דייוויד נוריס וארגון הקמפיין לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי (אנ') שהוביל לפסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם ב-1988 שקבעה כי החוקים האיריים שאוסרים על קיום פעילות הומוסקסואלית בין גברים מבוגרים בהסכמה מנוגדים לאמנה האירופית לזכויות אדם עליה חתומה המדינה. הקמפיין לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי נוסד בשנות ה-70 של המאה ה-20 וחבריו המייסדים כללו את דייוויד נוריס והנשיאות העתידיות של אירלנד מארי מקאליס ומרי רובינסון. לפני 1993, חוקים מסוימים שנותרו במקומם מהמאה ה-19 מתקופת השלטון של האימפריה הבריטית על אירלנד הפכו פעילות הומוסקסואלית בין גברים לפלילית כאיסור על קיום "מעשה סדום". האיסור המשפטי בנושא כלל את תוכן חוק העבירות נגד האדם משנת 1861 (אנ') והחוק הפלילי (תיקון) משנת 1885 (אנ') ששניהם נחקקו על ידי הפרלמנט הבריטי לפני קבלת עצמאותה של אירלנד ולאחר שבוטלו באנגליה ובויילס בשנת 1967, סקוטלנד ב-1980 וצפון אירלנד ב-1982. בשנת 1983 דייוויד נוריס הגיש תיק לבית המשפט העליון של אירלנד שביקש לערער על החוקתיות של החוקים. במתן פסק הדין בתיק נוריס נגד התובע הכללי שניתן ברוב של 3 תומכים מול 2 מתנגדים דחה בית המשפט את הטענה של נוריס וקבע שהפללת הומוסקסואליות גברית "משרתת את בריאות הציבור ואת מוסד הנישואים".
בשנת 1988, נוריס הגיש תיק לבית הדין האירופי לזכויות אדם בטענה שהחוקים האיריים אינם תואמים את האמנה האירופית לזכויות אדם עליה חתומה המדינה. בית המשפט, בתיק נוריס נגד אירלנד (אנ'),[12] קבע שההפללה הקיימת בחוק נגד קיום פעילות הומוסקסואליות גברית מפרה את סעיף 8 לאמנה שמבטיח את "הזכות לפרטיות בעניינים אישיים". 5 שנים מאוחר יותר ב-1993, הפרלמנט האירי העביר הכשרה של הומוסקסואליות גברית כאשר שרת המשפטים מאיר ג'וגהגן-קווין (אנ') בממשלת אירלנד ה-23 (אנ') בשנים 1992–1994 הובילה את היוזמה עם הגדרת גיל הסכמה שווה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד (17 שנים) בהצעת החוק "טיפול בעבירות מין שונות". הצעת החוק הועברה ללא מתנגדים בפרלמנט. בצירוף מקרים המשימה לחתום על ההצעה כחוק הוטלה על הנשיאה מרי רובינסון שהוגדרה כאחת מהחברים המייסדים של הארגון לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי בשנות ה-70 וכעורכת דין ויועצת בכירה (אנ') שייצגה את דייוויד נוריס בתיקים שלו בבית המשפט העליון ובית הדין האירופי לזכויות אדם לאורך השנים. התנצלותב-19 ביוני 2018, כתוצאה מהצעה של מפלגת הלייבור שהוצעה על ידי הסנאטור גד נאש (אנ'),[13] ראש ממשלת אירלנד, הטישך ליאו ורדקר, פרסם התנצלות פומבית בפני אזרחי להט"ב באירלנד על הסבל והאפליה שאיתם התמודדו מהמדינה לפני ההכשרה של פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה ב-1993.[14] בנאומו בפרלמנט האירי הצהיר:
שר המשפטים בין השנים 2017–2020 צ'ארלס פלנגן (אנ') פרסם התנצלות גם כן בפני אזרחי להט"ב איריים על הסבל איתו נאלצו להתמודד כתוצאה מהפללתה של פעילות הומוסקסואלית בין גברים בעבר באומרו:
הכרה במערכות יחסים חד-מיניותשותפויות אזרחיותלפני הכשרתם של נישואים חד-מיניים באירלנד, הכרה משפטית במערכת יחסים של זוג מאותו המין ניתנה באמצעות הכרה מוגבלת יותר בשותפויות אזרחיות. הצעת חוק להכשרת שותפות אזרחית בין זוגות מאותו המין הוצגה לקבינט הממשלתי ב-24 ביוני 2009 ופורסמה ב-26 ביוני.[16] למרות שרוב הארגונים למען זכויות להט"ב באירלנד בירכו על יוזמת החקיקה, הפעילים הגיבו בביקורתיות על ההצעה. אחת מהטענות המרכזיות קבעה שהחקיקה מעגינה למעשה אפליה בחוק בכך שהיא תגדיר זוגות נשואים כבעלי זכויות רחבות יותר ותמעיט בזכויותיהם של זוגות בשותפויות אזרחיות. בפרט, שלילת הזכות להגיש בקשה לאימוץ ילדים לזוגות בשותפות אזרחית צוינה כמפלה.[17]  הצעת החוק עברה את כל השלבים בדאל אירן ב-1 ביולי 2010 עם תמיכה מרחבי כל המפה הפוליטית וכתוצאה מכך עברה ללא הצבעה. בהמשך הועברה ברוב של 48 קולות בעד מול 4 נגד בסנאט האירי ב-9 ביולי 2010. ההצעה העניקה לזוגות הומוסקסואלים בשותפות אזרחית מספר זכויות שהוענקו אז רק לזוגות נשואים הטרוסקסואלים אבל לא כללה הכרה בילדים שגדלו אצל זוגות חד-מיניים כילדיהם. החוק האירי התיר רק להומוסקסואלים לאמץ ילדים כיחידים, תוך כדי שהוא מאפשר לזוגות חד-מיניים להוות משפחת אומנה. ההצעה נחתמה כחוק על ידי הנשיאה מארי מקאליס ב-19 ביולי 2010 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2011. היכולת להיכנס לשותפות אזרחית הסתיימה ב-16 בנובמבר 2015 והוחלפה לנישואים, לאחר הכשרתם של נישואים חד-מיניים באותה שנה.[18] נישואים חד-מינייםנישואים חד-מיניים הפכו לחוקיים באירלנד לאחר משאל עם שהתקיים בנושא ב-22 במאי 2015 (אנ') שתיקן את חוקת אירלנד (אנ') בכך שקבע שכול נישואים יהיו מוכרים ללא קשר למין בני הזוג.[10] ב-5 בנובמבר 2013 ממשלת אירלנד ה-29 (אנ') הודיעה כי משאל עם להכשרת נישואים חד-מיניים יתקיים במחצית הראשונה של 2015. ב-19 בפברואר 2015 הודיע הטישך אנדה קני כי משאל העם יתקיים ביום שישי ב-22 במאי 2015.[19] משאל העם עבר ברוב של 62.7% והוסיף לחוקה האירית את הנוסח "ניתן לערוך נישואים בהתאם לחוק על ידי שני אנשים ללא הבדל באשר למינם".[20] התיקון נחתם כחוק על ידי הנשיא מייקל היגינס כתיקון ה-34 לחוקת אירלנד (אנ') ב-29 באוגוסט 2015.[21] חוק הנישואין 2015 (אנ') שהועבר על ידי האירכטס ב-22 באוקטובר 2015 ונחתם כחוק על ידי הוועדה הנשיאותית (אנ') ב-29 באוקטובר 2015, העניק תוקף חקיקתי לתיקון.[22][23][24] ההכרה בנישואים חד-מיניים נכנס לתוקף ב-16 בנובמבר 2015 וטקסי הנישואים הראשונים של זוגות חד-מיניים התרחשו יום למחרת ב-17 בנובמבר 2015.[25] הורות ואימוץחוק האימוץ האירי מאפשר כיום בקשות לאימוץ ילדים על ידי זוגות נשואים, זוגות בשותפות אזרחית או מועמדים בודדים. הכשרתם של נישואים חד-מיניים באירלנד בשנת 2015, בשילוב עם חקיקת חוק יחסי ילדים ומשפחה 2015 (אנ') וחוק האימוץ (תיקון) 2017, הכשירו אימוץ חורג ב-2016 ומשותף ב-2017 בקרב זוגות חד-מיניים.[26] בינואר 2014 הודיע שר המשפטים והשוויון אלן שאטר שממשלת אירלנד תגיש חוקים עד סוף השנה להרחבת זכויות האפוטרופסות, המשמורת והגישה להורים שאינם ביולוגיים לילדים להורים חד-מיניים, ילדים שנולדו באמצעות פונדקאות ותרומת זרע וביצית.[27] ב-21 בינואר 2015 הודיעה הממשלה כי טיוטת חוק מתוקנת תעניק לזוגות שמתגוררים יחד בשותפות אזרחית זכויות אימוץ מלאות.[28] הצעת החוק פורסמה ב-19 בפברואר 2015, אושררה על ידי שני בתי האירכטס עד 30 במרץ 2015 ונחתמה כחוק ב-6 באפריל 2015 תחת הכותרת חוק יחסי ילדים ומשפחה 2015.[29][30][31] ההוראות העיקריות של החוק לרבות בקרב בני זוג, הורים חורגים ושותפים אזרחיים שהחלו להיות רשאים להגיש בקשה לאפוטרופסות על הילד המאומץ, נכנסו לתוקף ב-18 בינואר 2016.[32] ב-5 במאי 2016, ג'יימס ריילי, השר לענייני ילדים ונוער, הודיע כי ממשלת אירלנד אישרה פרסום של הצעת חוק חדשה בנוגע לאימוץ.[33] הצעת החוק תשנה את חוק האימוץ 2010 ואת חוק יחסי הילדים והמשפחה משנת 2015 ותעניק תוקף חקיקתי לתיקון ה-31 לחוקת אירלנד (אנ') ששינה את חוקת אירלנד על ידי הוספת סעיפים הנוגעים לזכויות ילדים ולזכותה וחובתה של המדינה לנקוט באמצעי הגנה על ילדים. המטרות של הצעת החוק הן לאפשר אימוץ ילדים על ידי משפחות אומנה, כאשר המשפחה טיפלה בילד במשך 18 חודשים לפחות ולאפשר לזוג ללא קשר למצבם המשפחתי לאמץ ילדים ובכך, להעניק לזוגות חד-מיניים נשואים את הזכות לאמץ. הצעת החוק גם מתירה אימוץ של ילד על ידי שותפים אזרחיים ומעניקה לילדים זכות גדולה יותר בהליך האימוץ, בין רפורמות רבות אחרות.[34][35] הצעת החוק עברה בדאל אירן ב-30 בנובמבר 2016,[36][37] וקיבלה את אישור הסנאט האירי ב-13 ביוני 2017. ההצעה נחתמה כחוק על ידי הנשיא מייקל היגינס ב-19 ביולי 2017 תחת הכותרת חוק האימוץ (תיקון) 2017,[38] ונכנסה לתוקף ב-19 באוקטובר, יום למחרת חתימת השרה לענייני ילדים ונוער קתרין זאפונה (אנ').[39][40] בינואר 2019, השרה לענייני תעסוקה והגנה חברתית, רגינה דוהרטי (אנ'), הודיעה כי הממשלה פרסמה הצעת חוק שתתקן את חוק הרישום האזרחי 2004 ותאפשר לזוגות לסביות שיש להן ילדים בסיוע מרפאת פוריות אירית להירשם כהורים של הילדים. על פי השינויים, ההורים יהיו רשאים לבחור את המונחים "אמא" ו-"אבא" או את המונח "הורים" ובכך, האם הלא ביולוגית תוכל להירשם כחוק כהורה שותף. ההצעה עברה את הדיאל אירן במרץ 2019 והסנאט האירי במאי 2019 ונחתמה כחוק על ידי הנשיא מייקל היגינס תחת הכותרת חוק הרישום האזרחי 2019 ב-23 במאי שהיווה את תאריך יום השנה ה-4 לקיום משאל העם להכשרת נישואים חד-מיניים באירלנד בשנת 2015. ההצעה נכנסה לתוקף מיד לאחר החתימה. עם זאת, הצעת החוק אינה חלה על זוגות לסביות איריות שהביאו ילדים בסיוע בחו"ל מסיבות כלכליות או שהשתמשו בהפריה חוץ-גופית הדדית (תהליך שבו האם הראשונה נותנת את הביציות והאם השנייה נושאת את ההיריון בעוד שהאם הראשונה מוגדרת למעשה כאם הביולוגית). בשני המקרים הללו, בנות הזוג צריכות בדרך כלל להשלים את תהליך האימוץ.[41][42] העיתון "Irish Independent" (אנ') דיווח בנובמבר 2019 שמרפאת פוריות בדבלין מציעה שירותי הפריה חוץ-גופית הדדית לזוגות לסביות.[43] במרץ 2021, זוג לסביות ממחוז קורק הפכו לזוג החד-מיני הראשון באירלנד שהוגדר כהורה בתעודת לידה של זוג תאומים שנולדו באמצעות תרומת זרע.[44] הגנה מפני אפליהאפליה על בסיס נטייה מינית באירלנד אסורה על רקע חוק השוויון בתעסוקה, 1998 וחוק המעמד השוויוני, 2000. החוקים אוסרים אפליה במגוון רחב של תחומים בהם: תעסוקה, הכשרה מקצועית, פרסום, הסכמים קיבוציים, אספקת סחורות ושירותים והזדמנויות אחרות הזמינות לכלל הציבור.[45][46] בנוסף, בעוד שזהות מגדרית לא כלולה במפורש בשני החוקים כעילה מוגנת מאפליה היא פורשה לאורך השנים כעילה מוגנת תחת הקטגוריה של "מין" בתוכן החוקים. חוק האיסור על הסתה לשנאה, 1989 מפליל הסתה לשנאה על בסיס נטייה מינית. העונשים על הפרת החוק הם - קנס עד 1,000 אירו או מאסר עד חצי שנה או שניהם בעבירה ראשונה או בהרשעה בכתב אישום - קנס עד 10,000 אירו או מאסר עד לתקופה של שנתיים או שניהם.[47] החוק מגדיר את המונח "שנאה" באופן הבא,[48]
באוקטובר 2022, הקבינט האירי חתם רשמית על הגנה של טרנסג'נדרים מפני דברי שטנה על ידי הכללת העילה זהות מגדרית ברשימה.[49][50] ב-3 ביוני 2015 דנה ממשלת אירלנד בתיקון לחוק השוויון בתעסוקה, 1998 שיסיר את ההוראה בחוק המאפשרת לבתי ספר או בתי חולים בניהול דתי לפטר מורים ועובדים על רקע נטייתם המינית ו/או זהותם המגדרית.[51] ב-11 ביולי 2015 הצעת החוק עברה בדאל אירן,[52][53] וב-9 באוגוסט 2015 בסנאט האירי. ב-16 באוגוסט 2015, נשיא אירלנד חתם על ההצעה כחוק שנכנסה לתוקף באופן מיידי.[54] שירות צבאילסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות ההגנה האירים.[55] זהות מגדריתב-19 באוקטובר 2007 זכתה ד"ר לידיה פוי (אנ'), אישה טרנסג'נדרית אירית, בתיק שלה שהגישה לבג"ץ שקבע כי אי מתן תעודת לידה חדשה המתעדת את מינה כנקבה מהווה הפרה של זכויותיה על פי האמנה האירופית לזכויות אדם עליה חתומה אירלנד. הממשלה ערערה על הפסיקה אך ביטלה את הערעור ביוני 2010 והצהירה שתיישם חקיקה להכשרת פסק הדין.[56] ממשלה חדשה הושבעה בפברואר 2011 ובעקבות דו"ח ועדה מייעצת ביולי 2011 השר האחראי הצהיר כי הממשלה תנהיג חקיקה להכרה בשינוי מגדר בהקדם האפשרי.[57] עם זאת, החקיקה לא יושמה עד פברואר 2013. בעקבות זאת פוי החלה בהליכים משפטיים חדשים שמבקשים לאכוף את הפסיקה.[58] ביוני 2014 הוכרז על "הצעת החוק להכרה מגדרית" ובספטמבר 2014 הודיעה הממשלה כי היא תפורסם עד סוף השנה.[59] הצעת החוק הוגשה ב-19 בדצמבר 2014. ב-15 ביולי 2015 עברה הצעת חוק להכרה מגדרית 2015 עם תיקונים גדולים בדאן אירן והסנאט האירי. הנשיא מייקל היגינס חתם על ההצעה כחוק ב-22 ביולי 2015.[60][61] החוק מאפשר שינויים משפטיים בסמני מגדר עבור טרנסג'נדרים תושבי אירלנד מגיל 18 ומעלה ללא דרישה של העברת ניתוח להתאמה מגדרית. החוק נכנס לתוקף ב-8 בספטמבר 2015.[62] טיפול המרהבמרץ 2018, הסנאטור פינטאן וורפילד (אנ') הגיש הצעת חוק לבית התחתון (הדאן אירן) לאסור בחוק על ביצועי הטכניקות הפסאודו-מדעיות של "טיפול המרה" בלהט"ב. על פי הצעת החוק, אנשים שנמצאו אשמים בביצוע טיפול המרה עלולים להיכנס לשנת מאסר ולקבל קנס של עד 10,000 אירו.[63] הצעת החוק אינה אוסרת על שיטות פסיכולוגיות המספקות סיוע, קבלה חברתית והבנה לבני נוער או בגירים שמפקפקים במה היא מיניותם בדרך אחרת. החקיקה זכתה לתמיכת המועצה האירית לפסיכותרפיה ומחוקקים רבים. מספר פוליטיקאים תיארו את הטכניקה כ-"מקבילה ההומוסקסואלית של השחתת איבר המין הנשי".[64] הצעת החוק עברה בקריאה שנייה בבית העליון (הסנאט האירי) ב-2 במאי 2018.[65] עם זאת, תהליך החקיקה של ההצעה פג עם פירוקם של הדאן אירן והסנאט האירי ב-2020, אך שוחזר מאוחר יותר בספטמבר של אותה שנה.[66] החל מאפריל 2022 ההצעה נותרה בסנאט ללא התקדמות בתהליך החקיקה. קואליציית ממשלת הדאיל ה-33 (אנ') שהוקמה לאחר הבחירות הכלליות באירלנד ב-2020 (אנ'), התחייבה לאסור על טיפולי המרה בחקיקה.[67] תרומת דםגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) באירלנד החלו להיות רשאים לתרום דם אם לא עסקו במין אוראלי או אנאלי במשך כ-12 חודשים לפני תאריך התרומה מאז ה-16 בינואר 2017. ב-27 ביולי 2015, תומאס הנגאן, סטודנט ועיתונאי בן 23 מאוניברסיטת לימריק מגאלווי, החל בעתירת תיק משפטי בבג"ץ נגד מדיניות הדחייה ללא הגבלת זמן שהייתה מוטלת על תורמים "MSM".[68][69] הנגאן טען שתהליך השאלון והראיון בו השתמשו השירותים המקצועיים לכל רמות הממשל (IBTS) אינם מעריכים כראוי את הסיכון להעברת מחלה הנובעת מתרומתו בעודו טען שזו היא הפרה של חוקי האיחוד האירופי. לדבריו, שניהם לא הביאו בחשבון את משך הזמן בין החוויה המינית האחרונה של התורם ועד לסיום "תקופת דחייה" שבה לא מתגלים זיהומים. הפעילות המינית האחרונה של הנגאן לא היוותה סיכון להידבקות על פי הצהרה שאושרה על ידי מנהל הבריאות והבטיחות (HSE) והוא הצהיר כי לשירות אין ראיות שעליהן הוא מחזיק בלגיטימיות להטיל איסור לכל החיים על תרומות דם מאת "MSM". לאחר מספר דחיות של התיק כדי לאפשר לשירות הדם ולמשרד הבריאות לבחון ולפתח את מדיניות התרומות, בסוף יוני 2016 המליץ שירות עירוי הדם האירי לצמצם את האיסור ללא הגבלת זמן על תרומות של "MSM" לתקופת דחייה של שנה. מאוחר יותר באותו שבוע הסכים שר הבריאות סיימון האריס (אנ') להמלצות והודיע שהצמצום יבוצע. ב-26 ביולי 2016, הנגאן ביטל את תיקו בבג"ץ נגד שירות הדם לאחר שהוכרז על שינוי מדיניות התרומות בקרב תורמים "MSM".[70] לאחר מכן כתב על חוויותיו במהלך הערעור על האיסור במספר כלי תקשורת לאומיים.[71][72] ב-2 באוקטובר 2016 דווח כי השר האריס יישם את המדיניות החדשה החל מ-16 בינואר 2017, כמעט שבעה חודשים לאחר שהכריז על שינוי המדיניות.[73] ב-16 בינואר 2017, הנגאן (25) למד במרפאה לתרומת דם בדבלין והפך לגבר הראשון שקיים יחסי מין עם גבר אחר שתרם דם בגלוי באירלנד מאז שהחלה לראשונה מדיניות הדחייה ללא הגבלת זמן כלפי "MSM" שהוצגה בשנות השמונים של המאה ה-20. עם זאת, הוא מתח ביקורת על מדיניות הדחייה החדשה של 12 החודשים וקרא לשר הבריאות ליזום סקירה של השירותים המקצועיים לכל רמות הממשל ולהחליף את תקופת הדחייה של 12 החודשים ללא תקופת דחייה כלל או תקופה פחותה של 3 חודשים תחילה.[74][75][76][77] ב-20 במאי 2019, הנגאן (27) יזם ערעור משפטי חדש בבג"ץ נגד תקופת הדחייה.[78][79][80][81] הנגאן טען שאינו יכול להבין את ההיגיון מאחורי מדיניות ה-"IBTS" וטען כי השאלון אינו מאפשר ל-"IBTS" לבצע הערכה מלאה של רמת הסיכון שמציג תורם בודד בשל התנהגותו המינית. בנוסף, הוא ציין כי לפי אתר האינטרנט של ה-"IBTS" עצמו, ישנה תקופת דחייה רשומה שבמהלכה לא יתגלו HIV והפטיטיס בדם שמצהירה על 7 ימים עבור HIV ו-16 ימים עבור הפטיטיס. לטענתו, ניתן להטיל הגבלה הרבה פחות מכבידה במקום תקופה של 12 חודשים, שתגן על מקבלי תרומות הדם בעוד ההחלטה להטיל עליו "דחייה אוטומטית" אינה חוקית ומפרה את חוקי האיחוד האירופי ואת תקנות הקהילות האירופיות בנושא איכות ובטיחות מוצרי דם אנושיים כאשר המדיניות אינה מידתית, מפלה גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים ומפרה את זכויותיו וזכויות חוקתיות על פי האמנה האירופית לזכויות אדם. התיק אמור היה לחזור לבית המשפט ביולי 2019. ביולי 2019, גבר הומוסקסואל באירלנד הגיש שתי תלונות רשמיות לנציבות האירופית נגד משרד הבריאות ושירות עירוי הדם האירי ושירות עירוי הדם של צפון אירלנד (החלק היחיד בממלכה המאוחדת שעדיין קיים 12 חודשים מדיניות דחיית "MSM"). העותר, שבחר לבחון את תלונותיו על ידי הנציבות בעילום שם, טען שהאיסור בשני תחומי השיפוט מפר מספר חוקים של האיחוד האירופי, כולל שתי הנחיות של הארגון שמכסות את הסטנדרטים של איכות ובטיחות לאיסוף דם על ידי המדינות החברות, כמו גם הוראות הכלולות הן במגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי והן באמנה האירופית לזכויות אדם. הנציבות הודיעה לעותר כי תלונותיו יישקלו על רקע חוקי האיחוד האירופי.[82] ב-28 במרץ 2022 צומצמה תקופת הדחייה ל-4 חודשים.[83][84][85] החל מ-28 בנובמבר 2022 החלה לפעול הערכת סיכונים פרטנית לתורמים, שהובילה לכך שתרומות דם מכל תורמי הדם הפוטנציאליים ללא הבדל נטייה מינית או מין החלו להתקבל בתנאי שהתורמים לא קיימו יחסי מין אנאליים עם בן זוג חדש או מספר רב של שותפים מיניים ב-4 החודשים הקודמים לפני תאריך התרומה.[86] טיפול מונע לפני חשיפה (PrEP)בנובמבר 2019, משרד הבריאות האירי הקים תוכנית טיפול מונע לפני חשיפה תחת הכותרת "PrEP". על פי תקנות התוכנית, מי שמשתתפים בשירות מאושר, נמצאו בסיכון משמעותי ל-HIV ועומדים בקריטריונים לזכאות קלינית יהיו זכאים לגישה לטיפול מונע לפני חשיפה ללא תשלום שיינתן דרך בתי המרקחת הקהילתיים.[87] תנאי מחיה.jpg) בשנות השבעים החלו להופיע ולהתארגן קבוצות תמיכה למען זכויות להט"ב באירלנד, ביניהן הקמפיין לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי, שהקים הסנאטור ההומוסקסואל דייוויד נוריס. מותו של דקלן פלין (אנ'), גבר אירלנדי בן שלושים שנרצח על רקע היותו הומוסקסואל, הוביל ב-10 בספטמבר 1982 לקיום מצעד הגאווה הראשון של המדינה שנערך בפארק פיירוויו (אנ') בדבלין, מקום הרצח. במהלך השנים הבאות, קבוצות להט"ב פעלו להעלות את המודעות למטרתו ומאז המצעד מצוין באופן שנתי.[88] ברחבי אירלנד ניתן למצוא אירועים רבים שפונים לאזרחי להט"ב. מצעד הגאווה של דבלין (אנ') נערך בכל שנה ביום שבת האחרון של חודש יוני ומוכתר כאירוע הלהט"ב הגדול ביותר במדינה. בשנת 2018 נרשמה השתתפו במהלכו של מעל 60,000 איש.[89] אירועים נוספים כוללים את פסטיבל התיאטרון הבין-לאומי הגאה בדבלין, פסטיבל סרטי הלהט"ב הבינלאומי "Gaze" והתחרות "Mr Gay Ireland" (אנ'). מחוץ לעיר הבירה ישנן ערים קטנות יותר שמקיימות אירועים דומים בקורק, גולווי, לימריק וווטרפורד. טבלת סיכום
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
