|
זכויות להט"ב בארמניה
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בארמניה מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית חוקית במדינה מאז 2003, אך משקי בית בראשות זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותן הכרות משפטיות הזמינות לזוגות הטרוסקסואלים. פעילות הומוסקסואליות בהסכמה היא חוקית בארמניה מאז 2003 אך עם זאת, מצבם של אזרחים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים לא השתנה באופן מהותי מאז. חברי קהילה ארמנים רבים חוששים להיות מנודים חברתית על ידי חבריהם ומשפחותיהם, מה שמוביל לכך שהם נאלצים לשקר לגבי נטייתם המינית או זהותם המגדרית האמיתית, למעט מספר בני משפחה וחברים בעוד אינם מגישים לרוב תלונות על הפרות זכויות אדם או עבירות פליליות במשטרה. בשנת 2011, חתמה ארמניה באו"ם על "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם נלוות על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית", המגנה אלימות ואפליה נגד להט"ב.[1] ב-3 ביולי 2017 קבע משרד המשפטים כי יוכרו נישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל.[2][3] עם זאת, נכון לשנת 2021, עדיין לא תועדה הכרה מסוג זה דה פקטו.[4] הומוסקסואליות נותרה נושא טאבו בחלקים רבים של החברה הארמנית. במחקר משנת 2012, 55% מהכתבים הארמנים הצהירו שהם יפסיקו את מערכת היחסים שלהם עם חבר או קרוב משפחה אם "יצאו מהארון" כהומוסקסואלים. יתרה מכך, אין הגנה משפטית לחברי הקהילה אשר זכויות האדם שלהם מופרות באופן קבוע.[5][6] בשנת 2015 ארמניה דורגה על פי הארגון האירופי "ILGA-Europe" במקום ה-47 מתוך 49 מדינות אירופה עבור זכויות להט"ב, כאשר רוסיה (48) ואזרבייג'ן (49) השכנות תופסות את המקומות האחרונים מתחתיה.[7] בשנת 2021 הוצבה באותו המיקום.[8] מעמד בחוק
במסגרת ברית המועצות, הקוד הפלילי אסר על פעילות הומוסקסואלית עם עונש מאסר של כ-5 שנים. מילים כגון הומוסקסואליות או גיי לא היו נוכחות בשום קוד סובייטי ומערכת המשפט הסובייטית השתמשה במונח "סדום" בעת העמדות לדין בנושא.  בארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות (ק.ג.ב.) הוקמה מחלקה מיוחדת למאבק בהומוסקסואליות. השירותים החשאיים השתמשו בסחיטה כדי לגייס סוכנים מקהילת הלהט"ב. קיומה מנעה את האפשרות של הופעת ארגון להט"ב כלשהו, או מדיה מודפסת שתוכננה במיוחד עבור חבריה. בשנת 2001, עמותת זכויות אדם מקומית "אגודת הלסינקי" (Helsinki Association) פרסמה דרך אתר האינטרנט שלה את סיפורו של נער הומוסקסואל בן 20 אשר בשנת 1999 הועמד לדין למשך שלושה חודשי מאסר בגין קיום יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה עם גבר. הנער היה לנאשם האחרון שנידון על פי סעיף 116 הסובייטי. בעדותו, הוא גינה את כליאתו והתעללותו על ידי סוהר הכלא, אך גם את השופט אותו כינה כ-"מושחת" אשר קיצר את עונשו עבור שוחד של 1,000 דולר. פרסום המקרה סימן את האירוע הראשון אשר הומוסקסואל מוצהר "יוצא מהארון" בארמניה. עד 2003, החקיקה של ארמניה פעלה לפי סעיף 121 המקביל מחוק העונשין של ברית המועצות לשעבר, שהפליל רק באופן ספציפי קיום יחסי מין אנאליים בין גברים בעוד יחסים הומוסקסואלים בין לסביות ולא אנאליים בין גברים מבוגרים בהסכמה לא הוזכרו במפורש בחוק כעבירה פלילית. ביטול החוק נגד הומוסקסואלים יחד עם עונש המוות בארמניה היה בין תנאי ההצטרפות של ארמניה למועצת אירופה בשנת 2001. בדצמבר 2002 אישרה האספה הלאומית את חוק העונשין החדש שבו הסעיף האנטי-הומוסקסואלי הוסר. ב-1 באוגוסט 2003, נשיא ארמניה רוברט קוצ'ריאן אישר אותו, ובכך, הביא לקיצן של עשרות שנות הדיכוי נגד הומוסקסואלים בארמניה. במשך השנים היו כ-7 תביעות ב-1996 ו-4 ב-1997 על פי החוק נגד הומוסקסואלים (על פי ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל) ו-4 ב-1999 (על פי הוועדה לענייני משפט וזכויות אדם של מועצת אירופה). גיל ההסכמה מוגדר כשווה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד - 16 שנים. הכרה במערכות יחסים חד מיניותארמניה אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וגם לא בכל צורה של זוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). לצד אי הכרתה של ארמניה במערכות יחסים הומוסקסואליות, ישנה הגבלה בחוקת המדינה המגדירה נישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד מאז 2015.[9] ב-3 ביולי 2017 הודיע משרד המשפטים כי כל הנישואים שנערכו בחו"ל תקפים בארמניה, לרבות נישואים בין בני אותו המין.[10][11][3] עם זאת, נכון לשנת 2021, עדיין לא תועדה הכרה מסוג זה במדינה.[12]  בסוף שנת 2017, האב וזקן מובסיאן מהכנסייה האפוסטולית הארמנית, חבר בכיר באנשי הדת במדינה, הביע את תמיכתו האישית בהכרה בנישואים חד-מיניים בארמניה, והפך לאחד האישים התומכים הבולטים ביותר בארמניה בנושא. בראיון לארגון הלהט"ב הארמני, "Equality Armenia", השווה מובסיאן את הרדיפה ההיסטורית של ארמנים על ידי טורקיה לרדיפה עמה מתמודדים חברי קהילת הלהט"ב ברחבי העולם,[10][11]
תומכים נוספים להתרת נישואים חד מיניים בארמניה כוללים את הארגון "Equality Armenia" אשר הצהיר כי סיסמתו היא "השגת שוויון בנישואים בארמניה".[13] בנובמבר 2018, ממשלת ארמניה דחתה הצעת חוק שהוצעה על ידי חבר הפרלמנט השמרני, טיגראן אוריקניאן להכנסת איסורים נוספים על הכרה בנישואים חד מיניים.[14] ב-26 באוגוסט 2019, שר המשפטים, רוסתם בדסיאן, הצהיר כי ארמניה "אינה מכירה בנישואים חד מיניים".[15] הגנה מפני אפליהאף על פי שארמניה הייתה אחת המדינות הראשונות באזור שתמכו בהצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית בדצמבר 2008 הכוללת גינוי של אלימות, הטרדה, אפליה, הדרה, הרדיפה, סטיגמטיזציה, הרג, הוצאות להורג, עינויים, מעצרים שרירותיים או קיפוח כלכלי, חברתי ותרבותי על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, נכון ל-2021, אין חקיקה המגנה על חברי קהילת הלהט"ב בארמניה מפני אפליה הן בתעסוקה והן בדברי שטנה או פשעי שנאה, מתן סחורות ושירותים ואפליה עקיפה. סקר משנת 2011 הראה כי 50% מהנסקרים בארמניה "יתרחקו באדישות" אם היו עדים לאלימות נגד להט"ב, והדגיש את "האמונה התרבותית המוטבעת נגד הומוסקסואליות במדינה".[2] ארגון הלהט"ב האירופי "ILGA-Europe" מקיים פעילויות הקשורות לקידום זכויות להט"ב בארמניה באמצעות שבעה ארגונים לא ממשלתיים וחברות אזרחיות ברחבי המדינה.[16] שירות צבאיעל פי ועדת הלסינקי לזכויות אדם בארמניה, בשנת 2004, צו של משרד ההגנה הפנימי אסר למעשה על הומוסקסואלים לשרת בכוחות המזוינים של ארמניה. בפועל, הומואים מסומנים כ-"חולי נפש" ונשלחים לפסיכיאטר.[17] תנאי מחיההומופוביהבסתיו 2004, בעקבות הודעתו של ארמן אווטיסיאן, מייסד AAU (ארגון הארי הארמי), הידוע כארגון ימין קיצוני, כי חלק מבכירי ארמניה היו הומואים, יזמו חברי פרלמנט שונים ויכוחים סוערים ששודרו בערוץ הטלוויזיה הציבורי. חברי הפרלמנט הצהירו כי כל חבר שנמצא כהומוסקסואל צריך להתפטר - חוות דעת משותפת של היועץ לנשיאות לביטחון לאומי, גרניק איזגוליאן.[18]  במאי 2012, נאו-נאצים פתחו בשני פיגועי הצתה בפאב בבעלות לסבית בבירת ארמניה, ירוואן. חדשות ארמניה דיווחו כי בפיגוע השני ב-15 במאי הגיעה קבוצה של צעירים לפאב הרוק ההומוסקסואלי "DIY" בסביבות השעה 18:00, שם שרפו את הכרזה אשר הייתה תלויה על חלונותיו עם הכיתוב "לא לפשיזם" וציירו את צלב הקרס הנאצי על קירותיו. האירוע קרה במהירות לאחר הפיגוע הראשון בפאב מוקדם יותר ב-8 במאי, שם נזרקה פצצת דלק מבעד לחלון.[19] במחקר אשר נערך באותה שנה, 55% מהכתבים הארמניים הצהירו כי יפסיקו את מערכת היחסים שלהם עם חבר או קרוב משפחה אם הם יצאו מהארון כהומוסקסואלים.[20] בשנת 2017 דיווח משרד החוץ של ארצות הברית על הדברים הנוגעים למעמד זכויות הלהט"ב בארמניה בהקשר להומופוביה במדינה באומרו כי, "קבוצת בתי סוהר ציינה כי הומוסקסואלים שהורשעו בפשעים כגון אונס, הופרדו מאסירים אחרים ונאלצו לבצע עבודות משפילות ולספק שירותים מיניים". הדיווח ציין בנוסף כי גברים הומואים מוצהרים אינם מורשים לשרת שירות צבאי במדינה, בעקבות פטור המבוסס על בדיקה פסיכולוגית המצביעה על כך שלפרט יש "הפרעה נפשית". מידע זה מופיע במסמכי הזיהוי האישיים של הפרט ומהווה מכשול לתעסוקה וקבלת רישיון נהיגה. על פי הדיווחים, הומואים ששירתו בצבא התמודדו עם "התעללות פיזית ופסיכולוגית וסחיטה".[21] במאי 2018, בעודו בארמניה בשליחות הומניטרית, הזמר הבריטי אלטון ג'ון הידוע כהומוסקסואל מוצהר, היה נתון להכפשות הומופוביות בעוד שביצים הושלכו לעברו. לפי צלם העיתונות, כ-2 מתוכן פגעו בג'ון. מאוחר יותר שוחרר החשוד על ידי המשטרה.[22] באוגוסט 2018 הותקפו תשעה פעילי זכויות להט"ב באלימות על ידי המון זועם בבית פרטי בעיר שורנוך, ושלחו שניים מהם לבית החולים בגלל פציעות קשות. הפיגוע האלים זכה לסיקור תקשורתי נרחב,[23] ונידון על ידי ארגוני זכויות אדם ושגרירות ארצות הברית במדינה.[24][25] התוקפים שוחררו מאוחר יותר על ידי המשטרה.[26] חופש הביטוי בשנת 2013, משטרת ארמניה הציעה הצעת חוק המוציאה מחוץ לחוק "יחסים לא מסורתיים" וקידום "תעמולה להט"ב לנוער" בחוק הדומה לחוק נגד תעמולה גאה אשר הועבר ברוסיה ביוני אותה שנה. אשת אהרוניאן, דוברות המשטרה, מסרה כי הצעת החוק הוצעה בשל "חשש הציבור מהתפשטות הומוסקסואלית". עם זאת, ארגונים לא ממשלתיים בהם "Pink Armenia" טענו כי מדובר בניסיון להסיח את דעת הציבור מבעיות סוציו-פוליטיות רבות במדינה. לאחר מכן הצעת החוק לא הצליחה לעבור.[27] ב-17 במאי 2014 פרסם העיתון הארמני "Iravunk" מאמר עם רשימה של עשרות חשבונות פייסבוק של חברי קהילת הלהט"ב הארמנית, בעוד כינה אותם כ-"זומבים" והאשים אותם בשירות אינטרסים של "הקהילה ההומוסקסואלית הבינלאומית".[28] העיתון נתבע והובא בפני בית הדין הארמני לערעורים, שם השופטים מצאו כי העיתון "לא פגע באיש" וחייבו את התובעים לשלם 50,000 דראם ארמני כפיצוי לעיתון ולעורך שלו, הובהניס גלאג'יאן אשר הוציא לאור את המאמר. בנובמבר 2018, קבוצה להט"ב נוצרית נאלצה לבטל מספר פורומים ואירועים שתכננה עבור חברי הקהילה הארמניים עקב "איומים מתמידים" ו-"הפחדה מאורגנת" מצד מנהיגים פוליטיים ודתיים כמו גם "חוסר מוכנות מספקת" מצד המשטרה להגן על המשתתפים.[29] אקטיביזם לאחר ביטול ההפללה של פעילות הומוסקסואלית בהסכמה ב-2003, נצפו בארמניה מספר סימנים ספורדיים של תנועת למען זכויות להט"ב. באוקטובר 2003, קבוצה של 15 חברי הקהילה התאספו בבירה ירוואן עבור הקמת הארגון, "Gay and Lesbian Armenian Group" אך לאחר מספר פגישות, הפעילים לא הצליחו להשיג את מטרתם. בשנת 1998, נוסדה האגודה הארמנית להומואים ולסביות בניו יורק כדי לתמוך בחברי קהילת הלהט"ב הארמנים בתפוצות בעוד קבוצה דומה הוקמה גם בצרפת.[30] בשנת 2007, הוקם הארגון הלא ממשלתי, "Pink Armenia", עבור מאבק בהומופוביה וקידום מודעות ציבורית למניעת HIV ומחלות מין נוספות. הארגון עורך לעיתים קרובות מחקר על מעמדם של חברי הקהילה בארמניה, תוך כדי עבודה עם ארגונים לא ממשלתיים אחרים במדינה עבור מאבק בהומפוביה. קבוצות להט"ב ארמניות נוספות כוללות את האגודה הארמנית למען הומואים ולסביות ("Gay and Lesbian Armenian Society"), יוזמת קשת ארמניה ("Armenia Rainbow Initiative") ושוויון ארמניה ("Equality Armenia") שבסיסה בלוס אנג'לס, ארצות הברית. ב-5 באפריל 2019, לילית מרטירוסיאן, פעילת זכויות להט"ב טרנסג'נדרית, עלתה לנאום במהלך דיון על נושאי מגדר באספה הלאומית של ארמניה בעודה ציינה את מעמד האזרחים הטרנסג'נדרים בארמניה והתקווה לעתיד טוב ובטוח יותר עבור קהילת הלהט"ב במדינה. נאומה סימן את הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארמניה שאדם טרנסג'נדר דיבר באספה הלאומית.[31] במהלך נאומה ציינה את מעמד הטרנסג'נדרים הארמנים בעודם "מעונים, נאנסים, נחטפים, מותקפים פיזית, נשרפים, נרצחים, נשדדים ומובטלים". נאומה הוביל לתגובות שליליות, בהם מחברת הפרלמנט נאירה זוהרביאן שפרשה מהאסיפה הלאומית במהלך נאומה ואיומים מצד חבר הפרלמנט ורטאן ג'וקסיאן שקרא "לשרוף אותה בחיים".[32][33] טבלת סיכום
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
