|
זכויות להט"ב בבוסניה והרצגובינה
תושבים להט"בים בבוסניה והרצגובינה מתמודדים עם אתגרים משפטיים שלא חווים תושבים שאינם להט"בים. פעילויות מיניות חד-מיניות הן חוקיות בבוסניה והרצגובינה מאז 2003, אבל זוגות מאותו המין ומשקי בית שבראשם זוגות חד-מיניים אינם זכאים לאותן הגנות משפטיות העומדות לרשות הזוגות שאינם חד-מיניים. בוסניה והרצגובינה היא מדינה חילונית המורכבת בעיקר ממוסלמים ונוצרים (קתולים ואורתודקסים). בעוד שהמדינה מוגדרת רשמית כחילונית, הדת ממלא תפקיד חשוב בחברה הבוסנית. ככאלה, עמדות כלפי חברי הקהילה הגאה נוטות להיות שמרניות למדי, בדומה למדינות אחרות במזרח אירופה.[1] אירועים להט"בים רבים, ובמיוחד פסטיבל הקווירי בסרייבו 2008, הסתיימו באלימות, לאחר שהרדיקלים האסלאמיים תקפו את ההמונים ודיברו ביטויים קיצוניים. על פי סקר שנערך ב-2015, 51% מהבוסנים הלהט"בים דיווחו על אפליה כלשהי המופנית כלפיהם, כולל התעללות מילולית, הטרדה ואפילו אלימות פיזית.[2] עם זאת, העמדות משתנות. ב-2016, אישרה הממשלה (אנ') חוק מקיף נגד אפליה, האוסר על אפליה בגלל נטייה מינית, זהות מגדרית ומאפייני מין. יותר ויותר ברים ומקומות גאים נפתחו, במיוחד בעיר הבירה סרייבו.[1] רצונה של בוסניה והרצגובינה להצטרף לאיחוד האירופי מילא גם תפקיד חשוב בגישה של הממשלה לזכויות הלהט"ב.[3] ב-2019 דירג הארגון ILGA-Europe את בוסניה והרצגובינה במקום ה-22 מתוך 49 ממדינות אירופה מבחינת חקיקת זכויות להט"ב.[4] חוקיות של פעילות מינית מאותו המיןבוסניה והרצגובינה מנוהלת על ידי שתי ישויות פוליטיות, הפדרציה של בוסניה והרצגובינה ורפובליקה סרפסקה. לגליזציה של קיום פעילות מינית מאותו המין חוקקה בפדרציה של בוסניה והרצגובינה ב-1996 וברפובליקה סרפסקה ב-1998 על ידי אותם שני גורמים שאימצו חוקים פליליים משלהם.[5] מחוז ברצ'קו אישר את הלגליזציה של קיום פעילות מינית מאותו המין רק ב-2003.[6] גיל ההסכמה הוא 14, ללא קשר לנטייה המינית (קיום יחסי מין עם אדם מתחת לגיל 14 נחשב כאונס סטטוטורי).[7] הכרה בזוגות חד-מינייםאין הכרה חוקית של זוגות חד-מיניים ברמה לאומית או תת-לאומית. חוקת בוסניה והרצגובינה (אנ') שותקת באשר לזכאות מגדרית לנישואין, ובקנה מידה תת-לאומי, שני הגופים, הפדרציה של בוסניה והרצגובינה והרפובליקה סרפסקה, מגבילים את הנישואים לזוגות הטרוסקסואלים, כפי שנקבעו בקודים המשפחתיים שלהם.[8] ב-19 באוקטובר 2018, אימצה הפדרציה של בוסניה והרצגובינה בקשה לגליזציה של איגודים אזרחיים. ראש הממשלה, פאדיל נובאליץ' (אנ'), אמר כי ”הסעיף האמור עלה על סדר היום של הפרלמנט והוא אומץ באותה צורה שהוצעה. כעת תקים הממשלה קבוצת עבודה שתנתח את ההצעה, שתצטרך לאמץ אותה מאוחר יותר על ידי הפרלמנט”.[9] על פי מחקר שבוצע, כ-80% מהזוגות החד-מיניים בבוסניה והרצגובינה רוצים שיכירו במערכת היחסים ביניהם.[דרוש מקור] הגנה מפני אפליהסעיף 12 בחוק שוויון המינים (בבוסנית: Zakon o ravnopravnosti spolova), שאומץ בתחילת 2003, אוסר על אפליה על רקע מגדר ונטייה מינית.[10] עם זאת, נטייה מינית לא הוגדרה במפורש. חוק העבודה של הפדרציה של בוסניה והרצגובינה אוסר גם במפורש על אפליה על רקע נטייה מינית, וכך גם חוק העבודה של מחוז ברצ'קו.[3] החוק נגד אפליה (בבוסנית: Zakon o zabrani diskriminacije) אומץ ב-2009, והוא אוסר על אפליה על רקע מין, ביטוי מגדרי ונטייה מינית. יתר על כן, החוק אוסר על הטרדה והפרדה על בסיס נטייה מינית.[11] סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן:[12]
ביולי 2016, אימץ הפרלמנט (אנ') את הצעת חוק המתנה את חוקי האפליה לאיסור מפורש על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית ומאפייני מין.[13][14] החוקים נגד אפליהבאפריל 2016, הפדרציה של בוסניה והרצגובינה אישרה תיקונים לחוק הפלילי שלה על ידי הוצאת פשעי שנאה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. החוק פורסם בגיליון הרשמי ב-15 ביוני 2016. איסורים דומים כבר היו ברפובליקה סרפסקה ובמחוז ברצ'קו.[15][16][17] זהות מגדרית וביטויטרנסג'נדרים עשויים לשנות את מגדרם החוקי בבוסניה והרצגובינה לאחר שעברו ניתוח לשינוי מין וטיפולים רפואיים אחרים.[3][4] אקטיביזםלא מעט ארגונים עמלו על זכויות להט"ב בבוסניה והרצגובינה. ארגון Q (Udruženje Q) היה הארגון הלהט"בי הראשון שנרשם בבוסניה והרצגובינה. ארגון Q פועל למען ”קידום והגנה על תרבות, זהויות וזכויות אדם של אנשים קווירים”, והוקם בספטמבר 2002. הוא נרשם רשמית בפברואר 2004.[5] בתחילה, הארגון Logos נרשם בסוף 2005 בשם ”היוזמה לחשיפה של מוסלמים קווירים” (IIVQM), אך זמן קצר לאחר מכן, השם שונה לשם הנוכחי ונרשם מחדש ב-2006.[5] הארגון Equilibrium נרשם באמצע 2009 והיה הארגון הראשון שעבד בבאניה לוקה. שני הארגונים נסגרו לאחר שנתיים של פעילות.[3] ארגונים אחרים כוללים את Okvir וגם את Simosyon, שנרשמו שניהם ב-2011, Viktorija, המרכז הפתוח של סרייבו (סרייבסקי אוטורני סנטר), BUKA (האגודה של באניה לוקה של פעילים קווירים; בבוסנית: Banjalučko Udruženje Kvir Aktivista) שנרשמה ב-2013, עמותת LibertaMo, אשר התחילה לעבוד ב-2015 והמרכזים הפתוחים של מוסטר וטוזלה.[3][5] אירוע הגאווה הראשון במדינה נערך ב-9 בספטמבר 2019 בבירה סרייבו.[18] כ-2,000 איש צעדו במצעד הגאווה הראשון של בוסניה והרצגובינה, והפכו את המדינה לאומה היוגוסלבית האחרונה לשעבר שקיימה אירוע גאווה.[19] התקרית בפסטיבל הקווירי בסרייבו 2008כ-12 אנשים הותקפו בסוף היום הראשון של הפסטיבל הקווירי בסרייבו ב-24 בספטמבר 2008. על פי הדיווחים, שמונה אנשים, כולל שוטר אחד, נפצעו לאחר שקבוצה גדולה של פונדמנטליסטים וחוליגנים אסלאמיים תקפו את המבקרים ואת ההמונים. לטענת מארגני האירוע שארך למשך 4 ימים, המשטרה איפשרה הפגנות ללא אישור ולמחות נגד הומואים קרוב יותר מדי לאולם ובכך לסכן את המשתתפים.[20] הפסטיבל, שאורגן על ידי ארגון Q, נפתח באקדמיה לאמנויות יפות במרכז סרייבו. ההתקפות אילצו את המארגנים להפוך את שאר הפסטיבל לאירוע פרטי ולבטל אותו כעבור יומיים. אף על פי שהארגון Q ארגן בעבר מספר אירועים ציבוריים, פסטיבל זה היה האירוע התרבותי הראשון מסוג זה בהיסטוריה של סרייבו.[20] ב-2014, בית המשפט החוקתי קבע כי הרשויות לא הצליחו להגן על חופש האספה של משתתפי הפסטיבל הקווירי בסרייבו 2008.[3] התקרית בפסטיבל מרלינקה 2014ב-1 בפברואר 2014, 14 גברים רעולי פנים הסתערו על פסטיבל מרלינקה וצעקו עלבונות הומופוביים. שלושה משתתפים נפצעו. המשטרה הגיעה ממש לאחר שהתוקפים עזבו, וביקרו אותה כי עשו מעט מאוד במציאת התוקפים וההעמדה לדין.[21] הפסטיבל נמשך למחרת, ללא שום אירוע מיוחד, כאשר ישנה הגנה מלאה של כוח המשטרה.[4] דעת קהלסקר שנערך ב-2015 מצא כי כ-44% מהבוסנים ינסו לרפא את ילדם אם יצאו מהארון. כ-11% נוספים הצהירו כי יפסיקו לתקשר עם ילדם לחלוטין. עוד נמצא כי כ-30% מאוכלוסיית בוסניה והרצגובינה תמכו בהענקת זוגות מאותו המין זכויות הקשורות לנישואים, כמו זכויות כלכליות וחברתיות.[3] על פי סקר Pew Research שפורסם ב-2017, כ-13% מהנשאלים בבוסניה והרצגובינה תמכו בנישואים מאותו המין, כאשר כ-84% מתנגדים. בנוסף, כ-82% מהבוסנים האמינו כי אין לקבל את ההומוסקסואליות על ידי החברה.[22][23] על פי סקר שפורסם ב-2019, לפני מצעד הגאווה הראשון בסרייבו, כ-33% מהנשאלים תמכו במצעד, עם כ-58% נגד. כ-14% מהנשאלים הצהירו כי הם תומכים בלגליזציה של נישואים חד מיניים, כאשר כ-81% מתנגדים. הסקר עצמו נערך בסרייבו, ולא כיסה את שאר חלקי הארץ.[24] טבלת סיכום
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
