|
זכויות להט"ב במיקרונזיה
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כחוקית במיקרונזיה מאז ומעולם. עם זאת, מערכות יחסים בין זוגות חד-מיניים אינן מחזיקות באותן הכרות משפטיות שזמינות לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני שכן נישואים חד-מיניים או כל הכרה מוגבלת יותר בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) אינם מוכרים בחוק. כמו כן, לא קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר עבור טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית. מאז שנת 2018, אפליה על רקע נטייה מינית נאסרה באופן מוחלט במיקרונזיה. בשנת 2011 הצביעה מיקרונזיה בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" שגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם.[1] היסטוריהבשנת 1989 אנתרופולוג תיעד מקרה של נערה מיקרונזית צעירה באי פונפיי (אנ') בשם מריה, שהפגינה הרגלים של נער זכר והייתה מסתובבת בלילות ומחפשת נקבות. המשפחה שלה והשכנים ערכו פגישה כדי לדון בעניין, והחליטו לערוך סעודה שבה יתייחסו אליה בפומבי מאתה ואילך כילד זכר. לאחר מכן שערה נחתך וניתן לה ביגוד גברי, ולבסוף שמה שונה ממריה למריו. מיקרונזיה, בדומה למדינות נוספות ברחבי אוקיאניה, ידועה כביתם של חברי קהילת מגדר שלישי מסורתית-תרבותית שידועה במונח המקומי "וינינמואן" (באנגלית: Wininmwáán) באי צ'ואוק (אנ'). אנשים אלו מוגדרים כזכרים בלידה אך מתלבשים, מתנהגים ונראים כנשים, בדומה לפאפאפין בסמואה, סמואה האמריקנית וטובאלו, הלאילאי באיי קוק והפקאלייטי (אנ') בטונגה.[2] מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית מוגדרת כחוקית במדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה מאז ומעולם. גיל ההסכמה שווה ל-14 שנים, עבור זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד.[3] הכרה במערכות יחסים חד-מיניותהמדינות הפדרציות של מיקרונזיה אינן מכירות בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). חוקי הנישואים של האיים אינם אוסרים במפורש על הכרה בנישואים חד-מיניים, אולם סעיף 16.101 בחוקים מניח שהצדדים הם זוגות הטרוסקסואלים בלבד מהמין השני. הגנה מפני אפליהלמדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה ישנם חוקים לאיסור אפליה שכוללים נטייה מינית כעילה מוגנת, אך לא זהות מגדרית. המשמעות היא שאנשים, לסביות הומוסקסואלים וביסקסואלים מוגנים מפני אפליה בתעסוקה, חינוך, בריאות ותחומים אחרים בחיים הציבוריים אך טרנסג'נדרים ואינטרסקסים לא. על פי דיווח משנת 2015 מאת מחלקת המדינה של ארצות הברית, "לא היו דיווחים על אלימות חברתית או אפליה נגד הומוסקסואלים או נגד אנשים החיים עם HIV/איידס ברחבי מיקרונזיה".[4] בשנת 2016 מיקרונזיה קיבלה המלצות מ-5 מדינות שונות לאסור אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בחוקיה.[5] בנובמבר 2018, הקונגרס המיקרונזי (אנ') העביר את הצעת החוק ג.ב. 20-258, שעדכנה את החוק נגד אפליה במדינה כך שיכלול את העילה "נטייה מינית" בתוכן שלו. הצעת החוק הוגשה על ידי יושב ראש הקונגרס (ולימים נשיא מיקרונזיה) ווסלי סימינה (אנ'). סעיף 107 בפרק הראשון של הקוד לאיסור אפליה בחוק קובע באומרו:
זהות מגדריתלא קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר במסמכי זהות רשמיים בקרב טרנסג'נדרים במדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה.[5] שירות צבאינכון להיום לא קיים צבא פעיל להגנת המדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה. אם יתעורר צורך כזה בעתיד, ארצות הברית תהיה אחראית להגנה על פי הסכם הדדי. לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של ארצות הברית.[7] לצבא האמריקאי הייתה בעבר מדיניות "אל תשאל, אל תספר" לגבי שירות גלוי של חיילות לסביות וחיילים הומוסקסואלים וביסקסואלים בצבא. המדיניות נועדה למנוע חשיפת נטייה מינית של חיילים על ידי הצבא. על פי מדיניות זו, נאסר על כל אדם הומוסקסואל או ביסקסואל לדבר במהלך שירותו בכוחות הביטחון על מערכות יחסים הומוסקסואליות שהוא מנהל, לרבות נישואים או הורות. מנגד, כל עוד החייל מסתיר את נטיותיו המיניות, מפקדיו אינם רשאים לשאול ולחקור אותו בנושא. המדיניות קבעה כי אם נודע שחייל הוא הומוסקסואל או שחיילת היא לסבית, יש להדיחם באופן מיידי מהצבא, ללא אפשרות לערעור. המדיניות בוטלה בשנת 2010 וביטולה נכנס לתוקף ב-2011. טרנסג'נדרים החלו להיות רשאים לשרת לראשונה בצבא ארצות הברית מיוני 2016 עד ינואר 2018 ללא הגבלות, מינואר 2018 עד אפריל 2019 בתנאי שהיו יציבים למשך 18 חודשים במגדר שהוקצה להם, ונאסרו לחלוטין מאפריל 2019 עד ינואר 2021 לו היו עוברים שינוי מגדר או אם היו בעלי היסטוריה של דיספוריה מגדרית. בינואר 2021 בוטל האיסור.[8] תנאי מחיההחברה המיקרונזית נוטה להיות בעלת מוסר דתי-נוצרי כלפי סוגיות חברתיות. כתוצאה מכך, אזרחי להט"ב מוגדרים לעיתים קרובות כדיסקרטיים לגבי נטייתם המינית או זהותם המגדרית האמיתית בקרב האוכלוסייה הקרובה שלהם מחשש לקבלת דחייה חברתית, בעוד דיונים סביב מעמד זכויות להט"ב במיקרונזיה נוטים להיות "מחוץ לרדאר".[5] בדירוג שלה לשנת 2017, "The Human Truth Foundation" דירגה את מיקרונזיה עבור מעמד זכויות להט"ב בשטחה במיקום ה-90. מיקומה היה דומה למדינות נוספות באוקיינוס השקט בהן: פלאו (86), נאורו (87) ואיי מרשל (88).[9] בשנת 2006 כומר אוונגליסטי מצבא הישע שמכהן ככומר במיקרונזיה הצהיר על התנגדותו לגילויי הומופוביה ושימוש בטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה לשינוי נטייה מינית הומוסקסואלית להטרוסקסואלית בעוד הצהיר על אמונתו כי "נטייה מינית נקבעת מראש".[10] בדצמבר 2018 מצעד הגאווה הראשון של מיקרונזיה התקיים באי פונפיי.[11] טבלת סיכום
ראו גםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
_(Polynesia_centered).svg)
