זכויות להט"ב באיי מרשל
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באיי מרשל מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית מוגדרת כחוקית בשטחי מדינת האיים מאז 2005, בעוד קיימת הגנה מוחלטת מאפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בכלל התחומים בהם: תעסוקה, מתן סחורות ושירותים, פשעי שנאה, דברי שטנה מאז 2019.[1] עם זאת, מערכות יחסים בין זוגות חד-מיניים אינן מחזיקות באותן הכרות משפטיות שזמינות לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני שכן נישואים חד-מיניים או כל הכרה מוגבלת יותר בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) אינם מוכרים בחוק. כמו כן, לא קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר עבור טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית. בשנת 2011 הצביעה איי מרשל בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" שגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם.[2] בדירוג שלה לשנת 2017, "The Human Truth Foundation" דירגה את איי מרשל עבור מעמד זכויות להט"ב בשטחה במיקום ה-88. מיקומה היה דומה למדינות נוספות באוקיינוס השקט, בהן: פלאו (86), נאורו (87) ומיקרונזיה (90).[3] מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה מוגדרת כחוקית באיי מרשל מאז שנת 2005. גיל ההסכמה שווה ל-16 שנים, עבור זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד.[4] הכרה במערכות יחסים חד-מיניותאיי מרשל אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). חוק רישום לידות, מוות ונישואים משנת 1988 אינו אוסר במפורש על הכרה בנישואים חד-מיניים, אולם סעיף 428 (1) מניח שהצדדים הם זוגות הטרוסקסואלים בלבד מהמין השני, "הזכר בעת כריתת הנישואים יהיה לא פחות מבן שמונה עשרה (18) שנים והנקבה תהיה בת לא פחות משש עשרה (16) שנים". נישואים יכולים להתבצע על ידי רשם, שר כנסייה מוסמך או פסיקת שופט מבית המשפט העליון או בית משפט מחוזי, ועליהם להירשם על ידי רשם האטול.[5] בעוד שהחוקה של איי מרשל (אנ') וקוד ההתנהגות השיפוטית 2008 אוסרים על אפליה מסיבות שונות כולל נטייה מינית בהם מצב ומעמד משפחתי, הכרה בנישואים חד-מיניים אינה מוזכרת.[6] בית המשפט העליון טרם הכריע בנושא.[7] הגנה מפני אפליהעד שנת 2019, לא הייתה קיימת הגנה בחוק כלשהו מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית באיי מרשל. למרות היעדר ההגנה המשפטית, לא היו דיווחים ידועים על אפליה שהופנתה נגד אזרחי להט"ב.
קוד ההתנהגות השיפוטית 2008 קובע באומרו כי:
בשנת 2016 קיבלה איי מרשל המלצות מגרמניה וישראל לאסור אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בחוק.[9] ב-2019 נחקק חוק השוויון בין המינים 2019 שהחל לאסור על אפליה, בין אם ישירה ובין אם עקיפה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בין היתר בכלל התחומים. החוק מחייב את ממשלת איי מרשל לאמץ אמצעים לביטול "סטריאוטיפים, דעות קדומות ופרקטיקות מזיקות" על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית ו-"להקים תוכנית להתמודדות עם סוגיות רגישות במערכת המשפט ואכיפת החוק בקרב פקידי ציבור בנושאים אחרים". החוק קובע באומרו כי האיסור חל:
זהות מגדריתלא קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר במסמכי זהות רשמיים בקרב טרנסג'נדרים באיי מרשל. עם זאת, איי מרשל ידועה כביתה של קהילת מגדר שלישי מסורתית-תרבותית המכונה במרשלית במונח "קאקו'ה" (באנגלית: Kakōļ). המונח מתייחס לגברים הנוטלים על עצמם תפקידי נשים אבל בניגוד לרבים מעמיתיהם הנכללים גם כן כקבוצת מגדר שלישי באוקיאניה, כגון הפאפאפין בסמואה או הפקאלייטי (אנ') בטונגה, הקאקו'ה בדרך כלל לא מתלבשים או מזדהים כנשים. במקום זאת, רוב הקאקו'ים מעדיפים לחשוף את זהותם על ידי לבישת פריט אחד של לבוש נשי. הם נחשבים כ-"שילוב החוזקות של שני המינים" ובכך ממלאים תפקיד חשוב ב-"איזון עולמם של גברים ונשים" בעודם נוטים לקיים יחסים רומנטיים עם גברים הטרוסקסואלים טיפוסיים המוגדרים כ-"גבריים". תנאי מחיהבאיי מרשל ישנה סצנת להט"ב קטנה מאוד. נכון לשנת 2019, לא קיימים ארגונים למען זכויות להט"ב מוכרים,[10] בעוד דיונים סביב הנושא נוטים להיות "מחוץ לרדאר".[9] טבלת סיכום
ראו גםהערות שוליים
|