|
זכויות להט"ב בזמביה
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בזמביה כפופות לרדיפה ואפליה רשמית, בעודם מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שלא נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה מוגדרת כעבירה פלילית בקרב גברים או נשים. זמביה, שהייתה בעבר מושבה של האימפריה הבריטית, ירשה את החוקים ואת המערכת המשפטית הבריטית עם קבלת עצמאותה בשנת 1964. חוקים שנוגעים להומוסקסואליות נותרו ברובם ללא שינוי מאז כולל הומוסקסואליות שנכללה כעבירה פלילית בחוקים בריטים נגד "מעשי סדום". עמדות חברתיות כלפי להט"ב זמבים במדינה הן לרוב שליליות וידועות על פי תפיסות לפיהן הומוסקסואליות "אינה מוסרית וסוג של שיגעון". בשנת 1999 הארגון הלא ממשלתי "Zambia Against People with Sexual Acts" הוקם עבור מסע פרסום נגד הומוסקסואלים בזמביה.[1][2][3][4] דיווחים הצביעו כי לאורך השנים הרשויות בזמביה השתמשו בבדיקות אנאליות כפויות על הומוסקסואלים עבור הוכחת נטייתם החד-מינית כדי להעמיד אותם לדין על רקע הומוסקסואליות. בשנת 2013, הצהירה כריסטין קסבה (אנ'), רעייתו של הנשיא לשעבר מייקל סאטה (אנ'), באומרה כי "יש להפסיק את השתיקה סביב סוגיות של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים ואין להפלות אף אחד לרעה על בסיס נטייתו המינית".[5] מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית בהסכמה מוגדרת כעבירה פלילית בזמביה על פי סעיפים 155 ו-156 לחוק העונשין של זמביה (כפי שתוקן 1933 והוחלף בחוק מס' 15 משנת 2005) עם עונשים לאחר הרשעה בגין עיסוק ב-"מעשים נגד סדרי הטבע" עם 15 שנות מאסר עד מאסר עולם למורשעים. הרשעות על רקע ההאשמה הפחותה של קיום "מעשה מגונה בוטה" מטילה עונש מאסר מ-7 שנים עד 14שנים למורשעים.[6] עבירות לא טבעיותסעיף 155 ("עבירות לא טבעיות") מפליל פעילות הומוסקסואלית גברית כעבירה פלילית שדינה עונשי מאסר שנעים בין 15 שנים ועד מאסר עולם.
סעיף 156 מטיל מאסר של 7 שנים על כל ניסיון "לעבור על אחת מהעבירות המפורטות בסעיף מאה חמישים וחמש". מעשים מגוניםהעבירה הקלה יותר של "מעשים מגונים בין בני אותו המין" מופללת בסעיף 158 בחוק העונשין ומטילה על "כל מעשה מגונה בוטה" שאדם עושה עם גבר או אישה עם אישה אחרת עונשי מאסר של בין 7 שנים ל-14 שנות מאסר. הגנה מפני אפליהעם זאת, כמו כלל המושבות הבריטיות לשעבר במזרח ובדרום אפריקה, זמביה חוקקה את החוקה שלה בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהיא גברה על חלק גדול מהקוד הפלילי שלפני 1964, הכוללת הגנות רחבות מפני אפליה,[7] בעוד ניתן לטעון שהומוסקסואליות מוגנת חוקתית על פי סעיף 23 של חוקת 1996:
דו"ח מעמד זכויות אדם בזמביה מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית לשנת 2010 קבע באומרו כי,[8]
בשנת 2011, זמביה הייתה אחת משלוש מדינות שנמנעו להיענות לקריאה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם להכין דו"ח על זכויות אזרחי להט"ב בשטחן. לאחר סקירה תקופתית אוניברסלית (אנ') של קניה על ידי ועדת האו"ם לזכויות אדם בשנת 2012, זמביה דחתה המלצות לביטול סעיפים המפלילים פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, זאת בעקבות המלצה דומה של הסקירה בשנת 2008. המשלחת הזמבית הצהירה בתגובה כהגנה על עמדת המשלחת באומרה: "תהליך יצירת החוקה ייתן לאנשים את ההזדמנות לקבוע אם יש לעגן בחוקה זכויות ספציפיות עבור להט"ב. הממשלה הייתה נחושה לא לקבוע לעם הזמבי את הזכויות שהחוקה צריכה להכיל, אלא לאפשר לו לקבוע קביעה כזו". באפריל 2013, נעצר פול קסונקומונה, פעיל זכויות להט"ב זמבי בולט, משום שדיבר על נושאים הקשורים ללהט"ב ו-HIV בתחנת טלוויזיה מקומית.[9] קסונקומונה הואשם בפשע של "שידול במקום ציבורי למטרות לא מוסריות". כמו כן בשנת 2013, שני גברים אשר דווח כי "נראו כהומוסקסואלים" הוכו מחוץ למועדון לילה. הזוג החליט שלא להגיש כתב אישום נגד התוקפים מחשש להיכלא בעצמם. במאי 2014 תושבי האזור מראפודי בבירה לוסקה חטפו זוג נשים שנחשדו כלסביות והביאו אותן לתחנת המשטרה המקומית בה דרשו את מעצרן.[10] בסקירה התקופתית האוניברסלית של ועדת האו"ם לזכויות אדם בזמביה בשנת 2018, המדינה ציינה בעקבותיה את ההמלצות שהעניקה הוועדה להעברת אי-הפללה עבור פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, אם כי מלבד זאת, לא נקטה בפעולות נוספות כלשהן בנושא. הכרה במערכות יחסים חד-מיניותזמביה אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). בשנת 2006 שר הפנים רוני שיקפושה הצהיר כי זמביה "לעולם לא תאשר נישואים חד-מיניים".[11] בפברואר 2010 הסכימה הוועידה הלאומית החוקתית (NCC) לאמץ סעיף האוסר במפורש על נישואים בין בני אותו המין. תנאי מחיהבדו"ח שהוגש לועדת האו"ם לזכויות אדם על ידי ארגוני זכויות הלהט"ב הבינלאומיים "Global Rights" (אנ') ואאוטרייט אקשן אינטרנשיונל, הוצהר כי להפללה הקיימת נגד פעילות הומוסקסואלית בהסכמה בזמביה "ישנה השפעה הרסנית על אזרחי להט"ב" בעודו קבע כי להט"ב זמביים היו "נתונים למעצרים שרירותיים, אפליה בחינוך, תעסוקה, דיור וגישה לשירותים וסחיטה באיומים - לעיתים קרובות בידיעת רשויות אכיפת החוק או בהשתתפותן".[12] בינואר 2015 גבר הומוסקסואל גלוי הותקף על ידי אספסוף שכלל על פי הדיווחים שלושה שוטרים.[13] דו"ח מעמד זכויות אדם בזמביה מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית לשנת 2021 קבע באומרו כי,[14]
לדברי הארגון "Human Rights Watch" קיימת מדיניות בזמביה של שימוש בבדיקות אנאליות כפויות נגד הומוסקסואלים עבור הוכחת נטייתם החד-מינית כדי להעמיד אותם לדין על רקע הומוסקסואליות, למרות שלהליכים כאלה לא קיים ערך ראייתי באשר להאשמה בקיום פעילות הומוסקסואלית. הבדיקות ידועות כמוקד לגינויים רבים, אותן מתארים המבקרים כ-"פולשניות וטראומטיות".[15] בדיווח על תביעה ספציפית משנת 2014, הארגון אמנסטי אינטרנשיונל תיאר את היחס לשני הגברים ההומוסקסואלים בתיק, אשר עברו בדיקות אנאליות כפויות כ-"עינויים ופסולים מבחינה מדעית".[16] על פי דו"ח מטעם "Behind the Mask" (אנ'), ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לשיפור זכויות להט"ב באפריקה,[17] רוב אזרחי להט"ב בזמביה אינם מוגדרים כגלויים לגבי נטייתם המינית האמיתית או זהותם המגדרית המועדפת בקרב סביבתם הקרובה בשל חשש לקבלת אפליה בעוד נשים לסביות הוגדרו כפגיעות במיוחד על פי הדו"ח, בשל המבנה הפטריארכלי של החברה הזמבית.[18] פרנק בווליה, קאפיה קאומה וג'ולייט מפנדה ידועים כפעילי זכויות להט"ב בולטים במדינה.[19][20][21][22] חופש ביטויממשלת זמביה אינה מתירה תמיכה פומבית בזכויות להט"ב. אולם, חופש הביטוי אושר על ידי בתי המשפט כזכות אדם בסיסית.[23] בשנת 1998, בהצהרה לאספה הלאומית של זמביה (אנ'), קרא סגן הנשיא כריסטון טמבו (אנ') "לעצור אנשים המקדמים זכויות הומוסקסואלים" תוך ציון הצורך "להגן על המוסר הציבורי". הנשיא פרדריק צ'ילובה תיאר הומוסקסואליות כ-"בלתי מקראית" ו-"נגד הטבע האנושי".[24] מאוחר יותר, שר הפנים פיטר מצ'ונגווה הורה על "מעצרו של כל אדם או קבוצה המנסה לרשום רשמית קבוצה למען זכויות הומוסקסואלים". הרברט ניינדווה, רשם האגודות, הצהיר כי "יסרב לרשום כל ארגון להט"ב או קבוצה אזרחית".[25] ההגבלות על אקטיביזם למען שיפור זכויות להט"ב נדונו בבתי המשפט של זמביה בשנת 2013, לאחר שהפעיל פול קסונקומונה הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה במהלכה קרא לאי-הפללה של הומוסקסואליות בזמביה,[26] להכרה בזכויות של מיעוטים מיניים,[23] ומאבק בהתפשטות ה-HIV בקרב קבוצות של מיעוטים מיניים.[27] לאחר התוכנית, הפעיל נעצר על ידי המשטרה, הוחזק בתא מעצר במשך לילה והואשם ב-"הסתה של הציבור להשתתף בפעילות מגונה".[28][29] מאוחר יותר הואשם ב-"התנהגות סרק והפרת סדר" לפי סעיף 178(ז) של חוק העונשין. קסונקומונה ערער על האישומים בבית משפט בשאלת שלוש הגדרות שבהן הוא הואשם: (1) "שידול", (2) "מרחב ציבורי" ו-3 "מטרות לא מוסריות". [30] בדרג הראשון של בית המשפט, בית משפט השלום, פסק השופט לטובת קסונקומונה וקבע כי דבריו משקפים מעשה של חופש הביטוי. הממשלה ערערה על ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי הממשלה אינה יכולה להוכיח כי השתתפותו של קסונקומונה בדיון יכולה להיחשב כ-"שידול", שכן קריאות הפעילים אינן מתמידות ואינן מכילות אלמנט של לחץ. עם זאת, בית המשפט הסכים כי תוכנית הטלוויזיה יכולה להיחשב כ-"מקום ציבורי". בית המשפט לא הסכים עם הממשלה שהצהרותיו של קסונקומונה נועדו ל-"מטרות לא מוסריות" שכן קסונקומונה "לא עודד אנשים לעסוק בפעילויות חד-מיניות" אלא עבור "הגנה על זמבים מפני פגיעה". בנוסף, בית המשפט העליון קבע בנוסף כי קסונקומונה "מימש באופן סביר את זכותו לחופש הביטוי".[23] טבלת סיכום
ראו גםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
