|
זכויות להט"ב ברפובליקה הדומיניקנית
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) ברפובליקה הדומיניקנית מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שאינם נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים. בעוד שפעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה חוקית בשטחי המדינה מאז 1822 (אם כי עדיין מוגדרת כפלילית בקרב חברי כוחות המשטרה על רקע איסור "מעשי סדום"), משקי בית בראשות זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותן הכרות משפטיות הזמינות לזוגות הטרוסקסואלים בעוד ישנה מגבלה בחוקת המדינה המכירה בנישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד משנת 2010 ובכך, אוסרת חוקתית על הכרה בנישואים חד מיניים. זוגות חד מיניים לא רשאים לאמץ באופן חורג או משותף ברחבי הרפובליקה בעוד טרנסג'נדרים אינם זכאים לשינוי מגדרם ושמם החוקיים במסמכים רשמיים. ב-9 בינואר 2018, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם (IACHR) קבע כי מדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם (בהן הרפובליקה הדומיניקנית) מחויבות לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא כזכות אדם. הפסיקה לא הובילה לחקיקת נישואים חד מיניים ברחבי המדינה אם כי יצרה תקדים מחייב במדינות אמריקה הלטינית והובילה לקריאותיהם של מומחים משפטיים דומיניקנים כי "ישנה חובה על הרפובליקה הדומיניקנית להכשיר נישואים חד מיניים וליישם את החלטת בית הדין בבוא העת". מעמד בחוקפעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה חוקית ברפובליקה הדומיניקנית מאז 1822 בעוד גיל ההסכמה מוגדר כשווה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד - 18 שנים. בעבר, חוק העונשין הפליל כל מעשה שנחשב כפגיעה ב-"הגינות והתנהגות טובה" בפומבי, והטיל עונש של קנסות ועד שנתיים מאסר על הנאשמים. חוק זה שימש לעיתים שוטרים כדי להטריד, לקנוס או לעצור זוגות חד מיניים העוסקים בגילויי חיבה פומביים. סעיף זה בוטל בשנת 1997 באמצעות תיקון לחוק הפלילי. עם זאת, כוחות המשטרה ברפובליקה הדומיניקנית כפופים לסעיפים משפטיים שונים. סעיף 210 לחוק המשפטים המשטרתי משנת 1966 עדיין מוציא מחוץ לחוק "מעשי סדום", המוגדרים כ-"אקט מיני בין בני אותו המין", בקרב כוחות המשטרה. חוק 66–285 אוסר בנוסף על אזרחי להט"ב לשרת כחלק מכוחות המשטרה. בשנת 2014 אושר החוק כאוסר על אזרחי להט"ב במדינה להצטרף לשירות בכול כוח משטרתי. הכרה במערכות יחסים חד מיניותהרפובליקה הדומיניקנית אינה מכירה בנישואים חד מיניים, וגם לא בכל צורה של זוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). לצד אי הכרתה של הרפובליקה הדומיניקנית במערכות יחסים הומוסקסואליות, ישנה הגבלה בחוקת המדינה המכירה בנישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד מאז 2010 בסעיף 55 באומרו, "המדינה תקדם ותגן על ארגון המשפחה על בסיס מוסד הנישואין בין גבר לאישה".[1][2] עם זאת, ישנם סעיפי חוקים אשר יכולים לשמש עבור הכרה ביחסים אלה. סעיף 41, "תוקף הנישואין" בחוק 14–544, קובע כי "נישואין תקפים... אם הם נחשבים ככאלה על פי חוק מקום החגיגה, או לפי החוק הלאומי, או של מקום מגוריו של לפחות אחד מבני הזוג בזמן החגיגה".[3] ב-9 בינואר 2018, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם (IACHR) קבע כי מדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם (בהן הרפובליקה הדומיניקנית) מחויבות לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא.[4][5] הפסיקה, שקבעה תקדים מחייב למדינות רבות באמריקה הלטינית, קובעת כי,
מספר מומחים משפטיים דומיניקנים הודיעו מאז הפסיקה כי ישנה חובה על הרפובליקה הדומיניקנית להכשיר נישואים חד מיניים וליישם את החלטת בית הדין בבוא העת.[6] הגנה מפני אפליהברפובליקה הדומיניקנית, מעט מכשירים משפטיים באזורים מסוימים מגנים על אזרחי להט"ב מפני אפליה. מאז שנת 2000, חוק הנוער הכללי (חוק 49/2000) אוסר על אפליה על רקע נטייה מינית. סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי, הנמצא בתוקף מאז 2007, קובע כי שופטים ותובעים "חייבים לקחת בחשבון את הנסיבות המיוחדות של כל אדם המעורב בכל תיק, אך אינם יכולים לבסס את החלטותיהם רק על סמך נטייתו המינית". מאז 2011, חוק 135/2011 בנושא HIV/איידס אוסר על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית אינה מוגדרת כפלילית בתחומים רבים במדינה כגון: תעסוקה, חינוך, דיור, שירותי בריאות, בנקאות, תחבורה, שירותים ממשלתיים והתאמות ציבוריות. כתוצאה מכך, אזרחי להט"ב דומיניקנים רבים מרגישים צורך להסתיר את נטייתם המינית או זהותם המגדרית האמיתית מסביבתם הקרובה, בעוד דיווחים על אפליה הומופובית די נפוצים. דברי שטנה ופשעי שנאהמשנת 2006 עד 2009, מקורות רשמיים דיווחו על רצח של לפחות 14 עובדי מין טרנסג'נדרים דומיניקנים.[7] פשעים על רקע דברי שטנה דווחו גם נגד חברי קהילת הלהט"ב מהמעמד הבינוני והגבוה, בהם מפיק הטלוויזיה מיקי ברטון וקלאודיו נאסקו.[8] אישים בולטים אחרים אשר היוו מטרות לאלימות על רקע הומופובי לאורך השנים במדינה כוללים את במאי הקולנוע ז'אן לואיס חורחה, העיתונאי ויקטור גוליאס, ד"ר ז'סוס דיאז אלמנצר וויליאם קורדרו.[9] בשנת 2014, ואן טיסלי, עורך דין אמריקאי ופעיל הומוסקסואל מבקר, אותר ללא רוח חיים בדירתו בבירה סנטו דומינגו כתוצאה מביצוע רצח על רקע הומופובי.[9] חוק עונשין חדש שכלל הוראות האוסרות על פשעי שנאה על בסיס נטייה מינית היה צפוי להיכנס לתוקף בדצמבר 2015, אך נחשב כבלתי חוקתי זמן קצר לפני כניסתו לתוקף על ידי בית המשפט לחוקה, לאור העובדה שסעיפיו הנוגעים להפלות הוגדרו "לוקים באי-סדרים והפרות".[10] בשנת 2016, הסנאט ולשכת הצירים אישרו שינויים בגרסה הראשונית של החוק על ידי הפללה מלאה של קיום הפלות,[11] בעוד פשעי שנאה המבוססים על נטייה מינית נשארו פלילים על פי גרסה זו. עם זאת, הנשיא דנילו מדינה הטיל וטו על ההצעה בדצמבר 2016, וביקש מהמחוקקים לאשר הפלות במקרים של אונס, גילוי עריות והצלת חיי האם.[12] טיוטת הצעת חוק חדשה הוגשה באוגוסט 2017 על ידי שני צירים, תוך שהותירו את כל התכנים בכל הקשור להפלות. שני הצירים הצהירו בתגובה כי "יש להסדיר את נושא ההפלות בחוק נפרד" והתלוננו על כך שנושא זה "עיכב את חקיקתם של אמצעים חשובים נוספים".[13][14] אם יאושר לבסוף, חוק העונשין יקבע עונשים של בין 30 ל-60 שנות מאסר על פשעי שנאה ממניעי נטייה מינית. בנוסף, מי שגורם ל-"עינויים, יחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל לכל אדם בשל נטייתו המינית", עלול לשאת בעונש של 30 עד 40 שנות מאסר.[15] גישה לשירותי בריאותלאזרחי הרפובליקה הדומיניקנית ישנה זכות חוקתית לגשת לשירותי בריאות. תוכניות בריאות לקהילת הלהט"ב במדינה התמקדו במשך השנים בדרך כלל בחינוך לייעוץ ומאבק ב-HIV/איידס, אשר נוהלו לרוב על ידי ארגונים לא ממשלתיים. זהות מגדריתטרנסג'נדרים ברפובליקה הדומיניקנית אינם רשאים לשנות את מינם ושמם החוקיים עבור שיקוף זהותם המגדרית המועדפת. ביוני 2018, הנשיא דנילו מדינה הוציא צו ביצוע מיוחד המעניק ל-35 טרנסג'נדרים דומיניקנים את האפשרות לשנות את שמם החוקי כך שיתאים לזהותם המגדרית בהם נכללה עיתונאית הטלוויזיה הדומיניקנית מיה קפדה. תנאי מחיההמידות השמרניות החברתיות של הכנסייה הקתולית והקהילות הפרוטסטנטיות והאוונגליסטיות מחזיקות בשליטה משמעותית הן במדיניות הציבורית והן בעמדות הרווחות סביב זכויות להט"ב בפוליטיקה המדינית ברפובליקה הדומיניקנית אשר כתוצאה מכך, מפלגות פוליטיות גדולות לא הביעו תמיכה ציבורית רבה בחקיקתן לאורך השנים. דיווחים אחרונים מצביעים על כך שסימנים של קהילת להט"ב גלויה ופעילות פוליטית הם לעיתים קרובות יעדים לדיכוי ממשלתי, לעיתים קרובות בתמיכת מנהיגים דתיים. זנות הפכה להכרח כבד עבור חלק מחברי קהילת הלהט"ב הדומיניקנית אשר מתקשים להתפרנס במגזר הכלכלי הפורמלי בשל אפליה והטרדה איתם מתמודדים לעיתים קרובות. עוני, התמכרות לסמים ואלימות מובילים לעיתים קרובות טרנסג'נדרים דומיניקנים להתפרנס מזנות.[16] בקיץ 2006, מספר מועדונים הומוסקסואלים וגיי ברים בבירה סנטו דומינגו נסגרו כחלק מתוכנית של הטרדה משטרתית נגד אזרחי להט"ב.[17] בשנת 2012, חברי מחלקת המשטרה נכנסו בעת קיומו מצעד הגאווה בסנטו דומינגו ועצרו מפגינים בטענה שהשתמשו "באופן לא תקין בדגל הרפובליקה הדומיניקנית".[18] .jpg) שגריר ארצות הברית לשעבר במדינה, וולי ברוסטר בין השנים 2013–2017, היה ידוע כהומוסקסואל גלוי ופעיל בתמיכתו באירועי להט"ב ברפובליקה הדומיניקנית בעודו נפגש בקביעות עם קבוצות למען זכויות להט"ב והופיע בפומבי בתקשורת הדומיניקנית ובבתי ספר עם בעלו. ברוסטר היה לעיתים קרובות יעד להעלבות מצד מנהיגים דתיים ומספר פוליטיקאים על רקע נטייתו המינית. בשנת 2016 קבוצות אוונגליסטיות פתחו בעצומה אשר נכשלה בבקשה מהממשלה לגרש את ברוסטר מהיותו שגריר ארצות הברית במדינה, בעודן קראו לברוסטר "ללכת הביתה ולבשל מאחר שהוא נשוי לגבר".[19] במהלך כנס להט"ב באפריל 2017 שהתקיים בסנטו דומינגו, השרה לענייני נשים ג'נט קמילו, שדיברה בשם הממשלה הדומיניקנית, אמרה כי "כולם צריכים להיות שווים לפי החוק ובחברה" בעודה הצהירה שהממשלה "עושה הכל כדי לבנות ולהילחם למען שוויון, למען חברה מכילה לכולם". בוועידה השתתפו פעילים זכויות להט"ב מרחבי כלל אמריקה הלטינית, כולל רוזמיט מנטילה, חברה במפלגת האופוזיציה הפופולרית של ונצואלה.[20] על פי סקר משנת 2017 שבוצע על ידי הארגון הבינלאומי "ILGA", מצא כי רוב של 64% מהדומיניקנים הסכימו כי אנשים הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים צריכים ליהנות מאותן זכויות כמו הטרוסקסואלים, בעוד ש-22% לא הסכימו. 65% הסכימו שיש להגן עליהם מפני אפליה במקום העבודה בעוד 20% מהדומיניקנים, לעומת זאת, אמרו שיש להאשים אנשים שנמצאים במערכות יחסים חד-מיניות כפושעים, כאשר 61% לא הסכימו. באשר לטרנסג'נדרים, 67% מהמשיבים הסכימו שצריכות להיות להם זכויות שוות להטרוסקסואלים, 65% סברו שיש להגן עליהם מפני אפליה בעבודה ו-45% סברו שיש לאפשר להם לשנות את מינם החוקי.[21] ארגוני זכויות להט"ב
טבלת סיכום
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
