|
זכויות להט"ב בקוסובו
זכויות הלהט"ב בקוסובו השתפרו בשנים האחרונות, ובמיוחד עם אימוץ החוקה החדשה, האוסרת אפליה על רקע נטייה מינית. עם זאת, הומוסקסואליות עדיין נתפסת על ידי החברה הקוסוברית כטאבו.[1] ממשלת קוסובו (אנ') תומכת בקהילה הגאה במדינה.[2] בסוף 2013, הפרלמנט של קוסובו (אנ') קיבלה הצעת חוק להקמת תנועה להט"בית שמתאמת עם הקהילה הגאה במדינה.[3] ב-17 במאי 2014, פוליטיקאים ידועים, כולל שגריר בריטניה בקוסובו איאן קליף (אנ') וכמה ארגונים להט"בים מקומיים יצאו לרחובות פריסטינה לצעדה נגד הומופוביה.[4][5] האירוע התקבל בברכה על ידי משרד האיחוד האירופי בקוסובו,[6] וכן על ידי הממשלה עצמה. דגל הגאווה בגודל גדול כיסה את חזית בניין הממשלה באותו לילה.[7] מצעד הגאווה הראשון אי פעם בקוסובו נערך בפריסטינה ב-17 במאי 2016, בו צעדו כמה מאות אנשים ברחובות הבירה. בצעדה השתתפו גם הנשיא האשים טאצ'י וכן שגרירי בריטניה וארצות הברית בקוסובו.[8][9] ב-2019 דירג הארגון ILGA-Europe את קוסובו במקום ה-24 מתוך 49 ממדינות אירופה מבחינת חקיקת זכויות להט"ב.[10] חוקיות של פעילות מינית מאותו המיןהאימפריה העות'מאניתב-1858, האימפריה העות'מאנית אפשרה לקיים יחסי מין מאותו המין.[11] יוגוסלביההחוק הפלילי היוגוסלבי מ-1929 אסר ”זימה נגד סדר הטבע” (יחסי מין אנאליים). הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה גם הגדילה את העבירה לקיום יחסי מין אנאליים מאותו המין לעונש מרבי של 2 שנות מאסר במקום שנת מאסר אחת ב-1959.[12] ב-1994, קיום יחסי מין מאותו המין של גברים נהפכה לחוקיים במחוז האוטונומי של קוסובו ומטוחיה כשהייתה חלק מהרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה.[13] כוחות UMNIKבשנת 2004, בתקופת מנהל הביניים של האו"ם בקוסובו (UNMIK) (אנ'), נקבע כי גיל ההסכמה החוקי יהיה 14 ללא קשר למגדר או לנטייה המינית של האדם,[14] וכל עבירות המין נהיו נטרליות מגדריות.[11] הרפובליקה של קוסובוקוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה (אנ') ב-2008. קיום יחסי מין חד-מיניים נותרו עדיין חוקיים. בתקופה זו נרשמה גם נראות גוברת עבור הקהילה הגאה, והדיונים סביב סוגיות כאלו נראו יותר במיינסטרים בקוסובו.[11] ב-2008, חוקת קוסובו (אנ') פורסמה והכילו בה הוראות המתייחסות בין היתר לאפליה על רקע נטייה מינית. הכרה בזוגות חד-מינייםב-2014, אמר נשיא בית המשפט החוקתי כי קוסובו דה יורה מאפשר נישואים חד-מיניים.[15] סעיף 144 (3) בחוקת קוסובו מחייב את בית המשפט החוקתי לאשר את כל התיקונים בחוקה כדי להבטיח שלא יפגעו זכויות אזרחיות שהובטחו בעבר. סעיף 14 לחוק המשפחה (באלבנית: Ligji për Familjen; בסרבית: Zakon o porodici) מגדיר את הנישואין ”[כ]קהילה הרשומה כחוק של שני אנשים ממגדרים שונים”, אף על פי שפעילי זכויות להט"ב בקוסובו טענו כי זה סותר את נוסח החוקה, וקראו לזוגות מאותו המין לערער על החוק בבית המשפט.[16] הגנה מפני אפליהסעיף 24 בחוקת קוסובו אוסר על אפליה במספר סיבות, כולל נטייה מינית.[1] אם כן, קוסובו היא אחת מהמדינות הבודדות באירופה שיש בה איסור חוקתי על אפליה על רקע נטייה מינית. הנוסח קובע כי:[17]
החוק נגד אפליההחוק נגד אפליה (באלבנית: Ligji Kundër Diskriminimit; בסרבית: Zakon protiv diskriminacije) הוא חוק שהועבר על ידי פרלמנט קוסובו ב-2004, והוא אוסר על אפליה על רקע נטייה מינית במגוון תחומים, כולל תעסוקה, חברות בארגונים, חינוך, אספקת טובין ושירותים, ביטוח לאומי וגישה לדיור. הגדרת האפליה בחוק זה כוללת במפורש אפליה ישירה ועקיפה, כמו כן הטרדה, הפיכה לקורבן והתבודדות.[18] ב-26 במאי 2015, פרלמנט קוסובו אישר את התיקונים בחוק, שהוסיפו, בין היתר, זהות מגדרית לחוק נגד אפליה. התיקונים נכנסו לתוקף ביולי 2015.[19] למרות ההגנות החוקיות הללו, אנשים להט"בים בקוסובו נוטים יותר להימנע מלדווח למשטרה על מקרי אפליה או התעללות.[20] זהות מגדרית וביטויבקוסובו, לטרנסג'נדרים אסור לשנות באופן חוקי את מגדרם במסמכים ממשלתיים, גם אם הם עברו ניתוח לשינוי מין.[21][22] ב-2017, הגיש אזרחית קוסוברית, בלרט מורינה, תיק בית משפט, בבקשה לשנות את שמו ומגדרו במסמכי זיהוי רשמיים. סוכנות הרישום האזרחי בקוסובו דחתה את בקשתו. עורכת דינה, רינה קיקה, אמרה כי היא ביקשה סקירה חוקתית של החלטת הסוכנות ביולי 2018.[23][24] בדצמבר 2019, קבע בית המשפט הבסיסי בפריסטינה לטובתה של מורינה, ואישר את זכותה לשנות גם את שמה וגם את סמן המין במסמכי הזיהוי שלה. קיקה אמרה כי ”לראשונה בית המשפט החליט להכיר בזכות לזהות מגדרית מבלי להציע ראיות להתערבות כירורגית או שינוי רפואי כלשהו”.[25] שירות צבאילהט"בים רשאים לשרת באופן גלוי בצבא. עם זאת, כאשר הם משרתים באופן גלוי, הם עשויים להתמודד עם אפליה מצד בני גילם. תרומות דםעל פי הנחיה מ-2018 ל"שבוע תרומות הדם", מי שיש להם ”מערכות יחסים אינטימיות מאותו המין” אינם יכולים לתרום דם.[26] תנאי החייםהמרכז לשחרור חברתי, מתארת את חיי הגייז בקוסובו כ”[כ]מחתרתיים [ובעיקר חסויים]”.[27] אין מועדונים או גיי ברים מוכרים בקוסובו, אם כי אחד מהם נפתח בקצרה בפריסטינה ב-2011.[28] על פי סקר שנערך ב-2015 על ידי המכון הלאומי הדמוקרטי (אנ'), כ-81% מהקובואים הלהט"בים אמרו כי הם היו נתונים להתעללות פסיכולוגית, וכ-29% מהם דיווחו כי היו קורבנות לאלימות פיזית.[20] תנועות להט"ביות בקוסובוישנם כיום כמה ארגונים מקומיים שפועלים עבור קידום זכויות להט"ב בקוסובו. בין הבולטים ניתן למנות את המרכז לשוויון וחירות (CEL; באלבנית: Qendra për Barazi dhe Liri), המרכז לפיתוח קבוצות חברתיות (CSGD; באלבנית: Qendra për Zhvillimin e Grupeve Shoqërore), והמרכז לשחרור חברתי (QESh; באלבנית: Qendra për Emancipim Shoqëror). טבלת סיכום
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
