הריגת שלושת החטופים הישראלים בשׁג'אעייה אירעה ב-15 בדצמבר2023, בלחימת צה"ל בשכונת שג'אעייה שבעיר עזה. כוח של גדוד 17 ירה למוות בשלושה חטופיםישראלים, אלון שמריז, סאמר אל-טלאלקה ויותם חיים, שלאחר כ-70 ימים בשבי הצליחו לברוח לאחר שכוח של סיירת גולני הרג את החוטפים שלהם מבלי לדעת שהם מחזיקים חטופים במבנה.[1]
שלושת החטופים שנהרגו היו: יותם חיים, בן 28 מכפר עזה, היה מתופף בלהקת המטאל "Persephore";[2] אלון שמריז, בן 26 מכפר עזה, תכנן ללמוד הנדסה במכללת ספיר;[3] סאמר אל-טלאלקה, בן 25[4] מחורה, עבד במדגרה בקיבוץ ניר עם ועמד להתחתן.[5][6]
ב-10 בדצמבר כוח גולני הרג את החוטפים מבלי לדעת שהם מחזיקים חטופים במבנה. במהלך הקרב כלב של עוקץ נכנס לבית שבו שהו החטופים ואחד מהם, אלון שמריז, צעק לעברו: "הצילו, יש פה חטופים". הכלב יצא מהבניין ובהמשך נהרג, ולכן המצלמה שלגופו לא נבדקה, אלא רק שלושה ימים אחרי תקרית הירי בחטופים.[7]
החטופים נמלטו ושהו לבדם בבניין מגורים בשג'אעייה. הם תלו על הבניין בו שהו שלטים מאולתרים עליהם כתבו באמצעות תבלינים: "SOS" ו"הצילו - 3 חטופים". ב-15 בדצמבר הם יצאו מהבניין, סמוך לכוח צה"ל מגדוד 17 אשר זיהה שלושה אנשים הולכים בקבוצה, בלי חולצות ועם דגל לבן. קלע שהיה כמה עשרות מטרים מהם ירה לכיוונם והרג את סאמר אל-טלאלקה ואלון שמריז. יותם חיים נמלט למבנה סמוך, וצעק "הצילו". אחד המפקדים כרז לחטוף שייצא החוצה, וכשיצא – נורה ונהרג. המג"ד הורה לחדול אש אך חייל שהיה במבנה אחר פגע בחטוף.[8]
כשנפסק הירי נקראו לוחמי הנדסה קרבית לוודא כי הגופות אינן ממולכדות. למראה גופתו של חיים התעורר במפקד הגדוד החשד שמדובר בישראלי, והגופות הועברו לבדיקה שבה התגלתה זהות ההרוגים.
חקירה
בתחקיר הראשוני אמר הקלע שירה בקבוצה שחש סכנת חיים מנוכחותם, ולגבי הירי השני נאמר כי חששו שקריאות "הצילו" בעברית היו מלכודת שנועדה למשוך כוחות פנימה ולכן ירו בחטוף. החיילים פעלו באזור מרובה היתקלויות ועל רקע החשש שמחבלים יבצעו פיגועי משיכה ויגרמו לכוחות להיכנס למבנים ממולכדים. בהודעה ראשונית מטעם הצבא נמסר שהירי בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש.[9]
מספר ימים לאחר התקרית העיתונאי אמיר בוחבוט פרסם כי הלוחמים פעלו בהתאם להנחיית המג"ד - שבעקבות תקריות באזור הורה לפתוח באש על כל גבר בגיל הלחימה.[10]
תגובות
עם פרסום הידיעה על התקרית יצאה קריאה מטעם מטה משפחות החטופים והנעדרים להפגנה מול מחנה רבין בקריאה לחידוש המשא ומתן לשחרור החטופים. מאות אנשים השתתפו בהפגנה שהייתה באותו ערב וחסמו כבישים מסביב למחנה רבין.[11]
הרמטכ"להרצי הלוי הבהיר כי צה"ל והעומד בראשו אחראים על מה שקרה ויעשו הכל בכדי למנוע הישנותם של מקרים כאלה בהמשך הלחימה. לדבריו, הירי, אשר בוצע במהלך לחימה ובתנאי לחץ, בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש.[12] לאחר תחקיר ראשוני ציין הרמטכ"ל כי צה"ל כשל במשימה והיה ניתן למנוע את הפגיעה בחטופים. עם זאת הוחלט לא לנקוט כלל בצעדים נגד המעורבים, לפחות עד סוף המלחמה.[13]
איריס חיים, אמו של החטוף שנורה יותם חיים, פרסמה הודעה מוקלטת לגדוד שחייליו ירו למוות בבנה, וציינה שהיא אוהבת ומחבקת אותם, ומאשימה במות בנה את החמאס ולא אותם.[14] דבריו של יונתן שמריז בהלווית אחיו אלון, ביטאו ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה והמערכת הביטחונית בהקשר לאירועי ה-7 באוקטובר.[15]
הפובליציסט נחום ברנע ורבים אחרים כתבו שמדובר בהפרה סדרתית של פקודות הצבא ואף בפשע מלחמה. ברנע קשר בין התקרית להריגת יובל קסטלמן שאירעה ימים ספורים קודם לכן, וכתב כי "החוט המקשר הוא ההתעלמות ממראה העיניים, הששון אלי הדק, הזלזול בחיי אדם".[16][17]אלעד מן הטיל אחריות לתקרית על עיתונאים ישראלים, שעודדו מדיניות לפיה מספיק ספק כלשהו של סיכון כדי להצדיק ירי על מנת להרוג.[18]
הרב שמואל אליהו וכותבים נוספים הביעו עמדה לפיה האחריות המלאה לטרגדיה היא על החמאס, ואין לשפוט את החיילים על טעות בהחלטה של שניות מתוך עקת הקרב, כדי לא לפגוע בהמשך הלחימה ובקבלת ההחלטות בה.[19][20]
לאחר התקרית
משפחתו של שמריז דרשה מצה"ל שיוכר כחלל צה"ל, על רקע העובדה שהוא זומן למילואים בתחילת המלחמה לפני שנודע שנחטף וגם לאור העובדה שיש עדויות שהוא נסמך על הידע שלו מתקופת שירותו הסדירה ביחידת ההנדסה הקרבית יהל"ם בעת ניסיון ההישרדות של החטופים. צה"ל סירב, ובתגובה במרץ 2024 המשפחה עתרה לבג"ץ כדי לקבל את ההכרה.[21] ב-18 באפריל 2024 הונחה על קברו של שמריז ביוזמת צה"ל מעין מצבה צבאית, ללא דרגה ומספר אישי כמקובל במצבה צבאית סטנדרטית.[22]
ב-15 באפריל 2024 הוענקו למשפחות שלושת החטופים תעודות הוקרה על גבורתם על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג.[23]