|
אלימות מינית בטבח שבעה באוקטובר לפי עדויות שונות, במהלך טבח שבעה באוקטובר, ביצעו מחבלי חמאס תקיפות מיניות והתעללות מינית בהיקף נרחב נגד נשים, נערות וגברים ישראלים. על פי כוכב אלקיים-לוי, ההיקף והשיטתיות של פשעים אלה, לצד הרציחות והעינויים של תושבי ישראל, עונים על ההגדרה של פשעים נגד האנושות.[1][2][3] לפי עדויות, הפשעים כללו אונס, אונס קבוצתי, הטלת מומים והשחתה מכוונת של איברי המין של הקורבנות.[1][4][5] מחבלי חמאס שנעצרו על ידי כוחות הביטחון הישראליים הודו כי קיבלו פקודות מפורשות לתקוף מינית נשים ישראליות,[6] ואף תיארו בחקירתם את מעשי האונס שביצעו.[7] על פי עדויות שהגיעו לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, תקיפות אלה התרחשו בכל הזירות שבהן פעלו מחבלי חמאס, כולל בטבח בנובה, בבתים בעוטף עזה ובבסיסי צבא.[4][5] הארגון פנה לנשיא הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום ולמשלחת הארגון בישראל בדרישה להגביר את המאמצים לשחרר את החטופים המוחזקים בעזה, בעקבות עדויות על אונס של אזרחי ישראל. על פי עדויות מחבלי חמאס מחקירות שב"כ, נראה כי מעשים אלו, לפחות בחלקם, תוכננו מראש ונעשו על מנת להעצים את אפקט הזעזוע וההשפלה על החברה הישראלית.[1][5] נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן גינה את חמאס ואמר כי פעולות חמאס היו "רוע טהור". בנאומו ב-10 באוקטובר, אמר ביידן, "תינוקות נהרגים, משפחות שלמות נהרגות, צעירים נרצחים, נשים נאנסות, מותקפות, מוצגות כשלל".[8][9] עדויות וראיותבשל הטראומה הנפשית הנגרמת כתוצאה מתקיפה מינית, החשש שרבים מאלו שהותקפו נרצחו מייד לאחר המעשה, והקושי לאסוף ראיות הנמצאות בגופם של פצועים ומתים בסביבה מרובת נפגעים, לעיתים תוך פינוי תחת אש, העדויות למעשים אלו מוגבלות מטבען.[5] לצד זאת, נכון לדצמבר 2023, הצטבר גוף ידע המצביע על היקף משמעותי של תקיפות מיניות.[4] הראיות כוללות תמונות,[1] ראיות פורנזיות, עדויות ראייה, צילומי מצלמות גוף של חמאס, צילומי טלוויזיה במעגל סגור, חומר שהועלה לרשתות החברתיות, וסרטונים שצולמו על ידי אנשי כוחות הביטחון, רפואה ואזרחים.[4][10] משטרת ישראל וארגונים נוספים כמו מרכזים למניעת אונס גבתה מעל 1,500 עדויות מניצולים, בני משפחה, אנשי כוחות הביטחון, כוחות כיבוי הצלה ורפואה, זק"א,[11] עדויות נוספות נאספו ממתנדבים של המחלקה לזיהוי גופות[1][5] וכן ממידע שמסרו מחבלי חמאס בחקירותיהם בשב"כ.[1][5] צוותי חקירה מיוחדים של יחידת להב 443 של משטרת ישראל, שב"כ והפרקליטות אוספים חומרי חקירה בנושא.[1][12] תת ניצב שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות באגף החקירות במשטרה, מרכזת את נושא זיהוי החללים במחנה שורה, וניצב משנה שלי הרוש, מיחידת להב 433, ממונה על החקירות בעבירות הטבח.[11] ד"ר כוכב אלקיים-לוי מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית הקימה גוף אזרחי בשם "הנציבות האזרחית לעניין פשעי חמאס נגד נשים וילדים" שאוסף עדויות וחומרים במטרה להקים מאגר עדויות לפשעים שביצעו המחבלים נגד נשים וילדים. שותפה מרכזית בנציבות היא פרופ' למשפטים יפעת ביטון, נשיאת מכללת אחווה. הגוף כולל כ-15 משפטניות, פעילות, קרימינולוגיות, וחוקרות האוספות מידע בתחום. בטווח הקרוב החומרים עשויים לשמש את הקורבנות או בני משפחתם ובעתיד הרחוק הכוונה היא להקים ארכיון באוניברסיטת בן-גוריון, שהגישה אליו תתאפשר בכפוף לקריטריונים אתיים מחמירים.[1] בנובמבר 2023 ארגון רופאים לזכויות אדם פרסם מסמך בנושא.[4] קושי מרכזי ביחס לעדויות על מעשי האלימות המינית הוא שרוב הקורבנות נרצחו לאחר מכן.[1][5] קושי נוסף באיסוף ראיות פורנזיות כגון דגימות די.אן.איי נובע משום שגופות הקורבנות נקברו עוד בטרם נבדקו וכי מדובר באירוע שהתרחש בשטחי לחימה.[12][5] מעשי זוועה רבים שבוצעו על ידי מחבלים פלסטינים מעזה הוצגו על ידי ישראל בסרטון בן 40 דקות שהוקרן לעיתונאים ופוליטיקאים. עם זאת, העדויות הכוללות פשעים מיניים, אינן כלולות בסרטון זה, בטענה שמדובר בחומרים קשים מדי לצפייה, וכדי לשמור על כבודן של הקורבנות.[10] חלק מהעדויות בנוגע לפשעי תקיפה מינית הוצגו לעיתונאים בהקרנה מיוחדת נפרדת, על ידי משטרת ישראל.[13] הסרט הוקרן גם בישיבה מיוחדת של הוועדה לקידום מעמד האישה לשוויון מגדרי בכנסת, לציון יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים שעסקה בנושא, במעמד שגרירי אירופה, חברות כנסת, משפחות חטופים וארגונים שנוגעים בנושא בארץ, בהם זק"א, משטרת ישראל, וארגוני סיוע לנשים.[14] לפי הערכות ד"ר אלקיים-לוי, מעשי האונס, הזוועה והעינוי שימשו נשק פסיכולוגי בידי המחבלים לשם הטלת אימה כללית ושבירת רוחם של הישראלים.[1] שירות הביטחון הכללי פרסם צילומי וידאו של חקירתם של שבעה מחבלי חמאס שנלכדו לאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר. בסרטון מספרים המחבלים כי המשימה שלהם כנגד ישראל כללה הוראות לבצע מעשי אונס[1] וזוועות נגד אזרחים ישראלים.[15][16] בסרטון אחד, מחבל הודה כי ניתנו לו פקודות לערוף ראשים ולאנוס גופות.[17] בראיון ל-CNN חשף הנשיא הרצוג חוברת שנמצאה על גופת מחבל ובה פירוט תוכנית החטיפה של חמאס; לדבריו החוברת כללה כיצד לפרוץ ולהיכנס לבתים של אזרחים וכי החוברת כוללות הוראות לענות את האזרחים וכיצד לבצע את מעשי העינוי.[1][18] בדצמבר 2023, פורסם כי מחבל של הג'יהאד האסלאמי שנתפס בעזה הודה בחקירתו שהשתתף בטבח ב-7 באוקטובר, וכי החולייה שלו ביצעה פשעי מין ולאחר מכן רצחה את הקורבן.[19] ב-21 בפברואר 2024, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית פרסם דו"ח על ההתעללויות המיניות במהלך הטבח. לפי הדו"ח, מחבלי חמאס תקפו מינית בשיטתיות בכל סוגי הזירות ב-7.10. לא רק נשים וילדות, גם ילדים וגברים נפגעו. רבים ממעשי האונס בוצעו בצורה קבוצתית, תוך שיתוף פעולה בין המחבלים המתעללים. לעיתים קרובות, בוצע האונס מול קהל – בני זוג, משפחה או חברים – באופן שנועד להגביר את הכאב וחוסר האונים של כל הנוכחים ולזרוע אימה נוספת.[20] ביוני 2024 סיפר ד"ר חן קוגל מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית כי היו פגיעות מיניות גם בגברים וגם בנשים.[21] ביולי 2024 פורסם כי במשרד הרווחה התקבלו מאז תחילת המלחמה ארבע עדויות על פגיעות מיניות שבוצעו ב-7.10.[22] הטבח במסיבת הטבע ברעים.jpg) ישנן ראיות שונות לתקיפות מיניות שבוצעו במהלך המתקפה על פסטיבל נובה.[4] רז כהן, שהתחבא בשיח גדול למשך כמה שעות, העיד כי ראה מחבלים שאנסו נשים ולאחר מכן רצחו אותן, וכן מחבלים שרצחו נשים ולאחר מכן אנסו אותן. לדבריו, המחבלים צחקו במשך האונס.[23] ב-18 בדצמבר מסר כהן עדות במשטרת ישראל.[24] יוני סעדון התחבא מתחת לבמת הפסטיבל העיד בראיון לסנדי טיימס כי ראה את עשרה מהמחבלים מכים ואונסים אישה שלאחר מכן נורתה בראשה. סעדון תיאר גם אישה צעירה אחרת שנאבקה בשני מחבלי חמאס ולא אפשרה להם להפשיט אותה. אחד המחבלים לקח את חפירה וערף את ראשה.[25] על פי רמי שמואל, מפיק הפסטיבל, הוא ראה גופות של נשים עירומות שמצבן העיד על כך שהותקפו מינית.[26] על פי עדויות המגיעות מעמותת לב בטוח, שהוקמה על מנת להעניק תמיכה נפשית לשורדי הטבח במסיבות, נמצאים עוד לפחות עשרה עדי ראייה שהיו עדים למעשי אונס, אונס קבוצתי והתעללויות מיניות במוקדים שונים באזור המסיבה, שמצבם הנפשי אינו מאפשר להם להיחשף.[27] העיתונאי יותם קונפינו, שצפה בסרט הזוועות בו קטעי וידאו המציגים את פעולות חמאס, סיפר שראה בסרט תיעוד של גופות של שתי נשים בפסטיבל נובה אשר בגדיהן התחתונים הוסרו. הוא מספר גם על כך שצפה שם בעדות המתארת אונס קבוצתי של אישה תוך כדי השחתת גופה ורציחתה.[4][28] ביולי 2024 העיד גבר ששרד את הטבח במסיבת הנובה בפני העיתון ה"דיילי מייל" כי נאנס על ידי קבוצת מחבלי נוח'בה.[29] עוטף עזהעל פי פרסומים בכלי התקשורת, יחידת להב 433 אספה מאות עדויות על פגיעה מינית, בעיקר של תושבי עוטף עזה. על פי אחת העדויות, קבוצה של מחבלים במדי צבא ביצעה אונס קבוצתי באישה צעירה, תוך כדי השחתת גופה ורציחתה תוך כדי מעשה.[4] על פי עדויות של אנשי זק"א, גם בחלק מהגברים שנמצאו בוצעו התעללויות מיניות. בחלק מהמקרים הושחתו איברים אינטימיים של הקורבנות. מתנדב זק"א אחר העיד באו"ם על הנושא. בבית אחד הוא מצא גופת אישה עירומה שכל גופה הושחת באופן קשה. גופה אחרת הושחתה כה קשה עד שהיה קשה לקבוע אם מדובר באישה או גבר. גופה בבית אחר הייתה אישה עירומה מהמותניים ומטה, ירויה בראשה. כאשר הפכו את הגופה גילו כי היא מחזיקה בידה רימון חי שלא התפוצץ.[30][31] במרץ 2024, פורסם תיעוד של מחבל מהג'יהאד האסלאמי המתאר בחקירתו כי אנס אישה בביתה שבקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר.[32] מחנה שורהעל פי עדויות, הן של מתנדבי זק"א שעסקו בפינוי גופות, הן של לוחמים שהגיעו למשימות חילוץ בזירות השונות והן של אנשי מקצוע ומתנדבים שעסקו בטיפול בגופות במחנה שורה, הם נתקלו בראיות רבות המצביעות על תקיפות מיניות שהתבצעו, כולל פציעות באיברי המין של גופות נשים.[4] על פי שתי עדויות של נשים שעסקו בטיפול בגופות במחנה שורה, הן נתקלו בגופות של נשים שבבירור נאנסו וגופן הושחת, החל מילדות צעירות ועד נשים זקנות.[4] אדריכלית בת 60 מירושלים בשם שרי שהתנדבה במשך שבועיים בקבוצת נשים שעבדו במקום והכינו את שרידי הקורבנות לקבורה, תיארה בראיון ל"סאנדיי טיימס" את מה שראתה: "פתיחת שקיות הגופה הייתה מפחידה מכיוון שלא ידענו מה נראה. כולן היו נשים צעירות. רובם בבגדים קטנים או בבגדים גרוסים וגופם דמם במיוחד סביב התחתונים, וחלק מהנשים נורו פעמים רבות בפנים כאילו כדי להשחית אותן. פניהם היו בייסורים ולעיתים קרובות אצבעותיהם קפוצות כשמתו. ראינו נשים שהאגן שלהן נשבר. רגליים שבורות. היו נשים שנורו במפשעה, בשדיים... נראה שאין ספק מה קרה להן".[25] על פי איש בריאות בכיר המכיר את הפעילות שנעשתה במחנה שורה, בעדות שניתנה לנייר עמדה של רופאים ללא גבולות, ישנו תיעוד של גופות עם סימנים המעידים על אלימות מינית. הוא סיפר כי בשיחות שערך עם אנשי צוות רפואי בבתי חולים שפונו אליהם פצועים וגופות, סופר לו על כך שנתקלו בסימנים ברורים לאלימות מינית.[4] חטופים ישראליםאחד החטופים הישראלים ששוחררו במהלך ההפוגה הזמנית בסוף נובמבר ותחילת דצמבר 2023, סיפר ל"ג'רוזלם פוסט" כי לפחות שלוש נשים הותקפו מינית על ידי חוטפיהן בשבי. סוכנות הידיעות AP דיווחה כי רופא ישראלי שטיפל ב-110 מבני הערובה ששוחררו אמר כי לפחות 10 גברים ונשים הותקפו מינית או עברו התעללות בזמן שהיו בשבי. בנות הערובה ששוחררו עברו בדיקות היריון ונבדקו לאיתור מחלות מין.[33] שני רופאים ישראלים וכן גורם צבאי ישראלי אישרו ל-USA Today שנשים ישראליות בשבי עברו התעללות מינית בשבי שלהן.[33] אחד הרופאים אמר גם כי "רבות מ-30 הנערות והנשים מגיל 12 עד 48 סבלו מתקיפה מינית במהלך השבי". רופא אחר אמר שרבות מהנשים שהיו עדות לתקיפות מיניות חוו PTSD. הגורם הצבאי אמר "אנחנו יודעים שחטופות נאנסו במהלך השבי שלהן תחת שליטת חמאס."[34] בינואר 2024 עלה מחדש סרטון שצולם באוקטובר 2023 ובו נראות ארבע חיילות ישראליות חטופות: לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר. לאחר מכן, החטופה המשוחררת חן גולדשטיין-אלמוג דיווחה כי ראתה כמה מהן שסיפרו לה כי החוטפים שלהם התעללו בהן מינית מספר פעמים. חלק מהן היו פצועות מירי ולא קיבלו טיפול רפואי הולם, וחלקן איבדו גפיים.[35] בתה של חן, אגם גולדשטיין אלמוג, אף היא חטופה משוחררת, העידה אף היא על חטופה אחרת שהמחבל השובה שלה נכנס בזמן שהתקלחה ותקף אותה מינית.[36] אביבה סיגל ששוחררה מהשבי אחרי שנחטפה מביתה בכפר עזה, העידה בכנסת כי ראתה חטופה שמחבל נגע בה ובמקרה אחר ראתה כי עינו חטופה אחרת שחשבו שהיא קצינה.[37] בראיון לעיתון הניו יורק טיימס העידה עמית סוסנה ששוחררה משבי חמאס, כי הותקפה מינית במהלך השבי.[38][39] עמית חזרה על עדותה גם בסרט התיעודי "זעקות ואז שתיקה" בהפקת קסטינה תקשורת.[40] התייחסות בין-לאומית התעלמות ארגונים בין-לאומיים לזכויות נשים.jpg) במהלך החודשיים הראשונים לאחר מתקפת החמאס התעלמו ארגונים בין-לאומיים האמונים על זכויות נשים המסונפים לאו"ם, ובהם ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים (UN Women), הוועדה למיגור אפליה נגד נשים,[1] וארגונים נוספים, מאירועים אלה, הקטינו אותם או הביעו חוסר אמון בקיומם.[1] לנוכח היקף האירועים וחומרתם נמתחה ביקורת מצד גופים ישראליים ואוהדי ישראל על חוסר ההתייחסות של גופים אלה, ואף הועלו טענות כי הדבר מבטא יחס אנטישמי מצד גופים אלה.[1] במחאה על כך, פרסמו מעל 150 ארגוני נשים ישראליים ובין-לאומיים מכתב שבו הם תקפו את התעלמות הארגון מהמעשים: ”לא יעלה על הדעת שסוכנות של האו"ם שאחראית על זכויות נשים מתעלמת מחטיפתן של נשים, תינוקות, ילדות, ילדים וגברים מבתיהם, מביצוע פשעי מלחמה חמורים נוספים כלפי נשים, ילדים וילדות, ומרצח של מעל אלף אזרחים תמימים”.[41] בנוסף פעילוֹת הסברה ארגנו קמפיין נגד ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים,[42] ונוצר ההאשטאג "#MeTooUnlessJew" (שמבוסס על קמפיין MeToo נגד אלימות מינית כלפי נשים). נשים רבות הפגינו מול מטה האו"ם, והכינו מיצג שכלל נשים לבושות בבגדי גוף מדממים. חלק מההפגנות אורגנו על ידי בונות אלטרנטיבה.[43] ב-29 בנובמבר 2023, לאחר 53 ימים מטבח שבעה באוקטובר, הצהיר מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, כי "יש עדויות רבות על אלימות מינית במהלך מעשי הטרור שביצע חמאס ב-7 באוקטובר, וחובה לחקור אותן ביסודיות ולפעול למיצוי הדין. חובה לגנות אלימות מינית. בכל זמן. בכל מקום".[44][45][46] עד אז האו"ם לא התייחס לפגיעות המיניות שבוצעו כחלק ממתקפת חמאס. התעלמות זו הביאה למחאה רשמית מצד גורמים בממשלת ישראל ולמחאה מצד ארגוני החברה האזרחית ומוסדות אקדמיה ותרבות. כך למשל, נערך אירוע של אוניברסיטת הרווארד בנושא "האלימות המגדרית הלא מדוברת שהתרחשה בשבעה באוקטובר" שארגנו הארגונים היהודיים של בתי הספר לרפואה, משפטים ועסקים באוניברסיטת הרווארד בהשתתפות רות הלפרין קדרי, ד"ר כוכב אלקיים-לוי, דבורה באומן ועוד.[47] איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ושדולת הנשים יזמו והובילו הפגנה מול מטה האו"ם במחאה על השתיקה בנושא זה. גם ארגון "הנני" העוסק בחשיפת פגיעות מיניות בתוך המגזר החרדי הצטרף למחאה זו.[48] הלובי למלחמה באלימות מינית, בראשות הפעילה החברתית יעל שרר, יזם מכתב פומבי לאו"ם בנושא והזמין את הציבור לשלוח אותו מתיבות הדואר האלקטרוני האישיות.[49] באגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל נערך ערב נוסף בהנחיית ד"ר שלומית אהרוני ליר ופרופ' שולמית אלמוג שבו יוצרות והוגות הביעו מחאה כנגד מעשי האלימות והשתיקה הנלווית אליהם.[50] שתיקתם של ארגון נשות האו"ם של קבוצות וארגונים פמיניסטיים, ושל פמיניסטיות בולטות דוגמת ג'ודית באטלר[51] במערב, שאף טענה כי החמאס אינו ארגון טרור, הובילה גם לניסוח מכתב מחאה על ידי ד"ר כוכב אלקיים-לוי בשיתוף מגוון נרחב של ארגונים ישראליים, בהם ויצו, איגוד מרכזי הסיוע ועוד. קמפיין נוסף שעלה תחת האשטאג #MeToo_UNless_UR_a_Jew כלל דימויים ומאות אלפי חתימות.[52] בנוסף, סלבריטאים שונים דוגמת גל גדות[53] ולינור אברג'יל[54] הביעו את מחאתם על הנושא. בסוף דצמבר 2023 צייץ דייוויד שווימר בטוויטר כי ההתעלמות של ארגוני הנשים היא דרך נוחה להימנע מחמלה ומאחריות אישית.[55] האו"ם וארגון UN Womenרק כחודשיים לאחר האירוע, ב-2 בדצמבר 2023, פרסם ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים לראשונה הודעת גינוי והכרה בהיקף וחומרת הפגיעות המיניות שביצע החמאס.[56] במקביל לגינוי האלימות המינית גינה הארגון את הפעולות הצבאיות בעזה. בהודעתו נכתב, בין היתר: "אנו מגנות באופן חד-משמעי את המתקפות האכזריות של חמאס על ישראל, ונבהלות מהדיווחים הרבים על זוועות מבוססות מגדר ואלימות מינית במהלכן. זו הסיבה שקראנו לחקור את כל הדיווחים של אלימות על רקע מגדר ולהעמיד את האחראים לדין".[57] על הגינוי נמתחה ביקורת – בין השאר משר החוץ אלי כהן ושגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן – שטענו שהוא רפה מדי ובא מאוחר מדי רק כדי לצאת ידי חובה.[58][59] ב-18 בדצמבר חשף Hillel Neuer מנהל UN Watch כי בכירה בארגון, Sarah Douglas, פעלה באופן פוליטי נגד ישראל בניגוד לכללי האו"ם.[60] בתגובה היא מחקה את החשבון שלה בטוויטר.[61] ב-4 בדצמבר 2023 התקיים אירוע בנושא במטה האומות המאוחדות בניו יורק ובו הוצגו עדויות וממצאים על מעשי התקיפה המינית. בכנס השתתפו מאות אנשים בהם שגרירים, בכירים באו"ם, מנהיגים יהודים, ונציגות של ארגוני נשים מישראל. סגן-ניצב יעל רייכרט, נציגת להב 433, הציגה עדויות מצולמות וקשות מתוך חקירות המשטרה של חלק מניצולות המסיבה ברעים. מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר, הילרי קלינטון, העבירה נאום מוקלט שבו גינתה את מעשי התקיפה ואמרה כי "זה מעורר זעזוע שכאלה הטוענים שהם מחויבים לצדק, סוגרים את עיניהם וליבם לקורבנות מעשי חמאס".[62] ב-4 במרץ 2024 התפרסם דו"ח של הצוות המיוחד של האו"ם של לענייני אלימות מינית בזמן סכסוך, בראשותה של פרמילה פאטן. הדו"ח מתבסס על ראיונות עם ניצולים ועדים לטבח, חטופים ששוחררו וכן אנשי כוחות הצלה. בנוסף, מתבסס הדו"ח על צילומים של המתקפה ועל מפגשים עם נציגים של רשויות וכוחות הביטחון. הדו"ח קובע כי "יש סיבות סבירות להאמין שאלימות מינית, בין השאר מעשי אונס ואונס קבוצתי, בוצעה במתקפת 7 באוקטובר".[63] הדו"ח מציין כי יש עדויות מוצקות לכך גם החטופים והחטופות המוחזקים ברצועת עזה עברו ואף עדיין עוברים מעשי התעללות מינית. על פי הדו"ח לא ניתן לקבוע את היקף התקיפות המיניות, וייתכן שהוא לא ייוודע לעולם. עוד מצביע הדו"ח על ליקויים באיסוף הראיות על אודות אלימות מינית ובשיתוף פעולה בין הרשויות בנושא זה.[64][65] סיקור בתקשורת העולמיתב-3 בדצמבר, הקדיש הטיימס את עמוד השער שלו לנושא, ופרסם בפירוט רב עדויות של עדי ראייה על מעשי אונס במהלך המתקפה.[25][2] ב-28 בדצמבר התפרסם תחקיר של הניו יורק טיימס, שהתבסס על קטעי וידאו, תצלומים, נתוני GPS מטלפונים ניידים וראיונות שקיים עם יותר מ-150 אנשים, כולל עדי ראייה וצוותים רפואיים. התחקיר העלה כי ההתקפות נגד נשים לא היו אירועים בודדים אלא חלק מדפוס פעולה רחב של אלימות מינית, כשזוהו לפחות שבעה מקומות שונים שבהם נראו ישראליות שהותקפו מינית.[66] בשיחה עם העיתון העידה מבלה מהמסיבה בנובה כי ראתה לפחות חמש נשים שמחבלים אנסו ורצחו. בתחקיר העידו 8 אנשי זק"א כי הם מצאו גופות של נשים ונערות עירומות, או עירומות למחצה, וחלקן קשורות. דובר משרד הרווחה גיל חורב, אמר למערכת העיתון כי יש לפחות שלוש נשים וגבר אחד שעברו תקיפה מינית ושרדו.[67] בסוף אפריל 2024 פורסם ביוטיוב הסרט הדוקומנטרי "זעקות ואז שתיקה" ("Screams Before Silence"), שיזמה שריל סנדברג על פשעי המין של המחבלים הפלסטינים מאז 7 באוקטובר.[68][69] ב-23 במאי 2024 פרסם הדיילי מייל הבריטי תמלול מחקירת אב ובנו שנתפסו על ידי צה"ל ברצועת עזה במרץ 2024, בה הודו כי אנסו נשים בקיבוץ ניר עוז באיומי אקדח, את חלקן רצחו לאחר מכן.[70] מידע כוזבמידע כוזב מהצד הפלסטיניחמאס מכחיש כי אנשיו ביצעו מעשי אונס ותקיפה מינית, ופנה לאומות העולם "לחשוף את הטענות השקריות של ישראל".[71] חנאן עשראווי, פעילה פמיניסטית פלסטינית, הכחישה את כלל האלימות המינית בטבח, וטענה שמדובר בשקרים ישראליים.[72][73] מידע כוזב מהצד הישראליעדות של פרמדיק מיחידה מיוחדת בצה"ל, שטען שנתקל בבית בבארי בגופות של שתי נערות שנאנסו, התבררה ככל הנראה כשגויה או שהאירוע התרחש בזירה אחרת (אף על פי שרק בבית אחד בבארי נרצחו שתי נערות, וגופותיהן היו בלבוש מלא וללא סימנים ניכרים של אלימות מינית).[74][75] סוכנות הידיעות AP דיווחה על שני מקרים נוספים בהם הופצו טענות לאלימות מינית, והופרכו.[76] תחקיר ביומון הבריטי "הטיימס" אישר שקיים יסוד סביר לכך שהיו תקיפות מיניות ומקרי אונס ב-7 באוקטובר ובמיוחד בפסטיבל הנובה, אך בהיקף נמוך ממה שנמסר בדיווחים הישראליים. כמו כן ישנן עדויות על אונס ועינויים מיניים של בני ערובה בעזה, בניגוד לטענת חמאס. התחקיר הצביע על מקרים נוספים בהם הופצו טענות לאלימות מינית שלא גובו בראיות וחלקם לדעתו מוגדרים כמידע כוזב, מתאר ניסיון כושל של משטרת ישראל להשיג עדויות אמינות ומצביע על מידע כוזב שהופץ על ידי כוכב אלקיים-לוי.[77] האשמות בפשעים נגד האנושותרופאים מארגון רופאים למען זכויות אדם קראו לבית הדין הפלילי הבין-לאומי לפתוח בחקירה האם הדיווחים על מעשי תקיפה מינית שבוצעו בידי חמאס נגד ישראלים מהווים פשע נגד האנושות.[78] הנציבות האזרחית לפשעי חמאס נגד גברים, נשים וילדים חותרת להכרה בזירה הבין-לאומית לכך שמעשי חמאס יוכרו כפשעים נגד האנושות.[1] ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||
